בסימן קצ"ה ס"ג בהג"ה, והא דנקנה המקח שלא בפני הקונה היינו במתנה וכיוצא בו דוודאי ניחא ליה, אבל במקח שאפשר שאינו חפץ לקנות לא קנה ושניהם חוזרים, עכ"ל. ומקור דין זה ממהרי"ו (סימן ד'), וז"ל, אבל מכר דצריך הקונה ליתן מעות דלמא לא ניחא ליה לקנות ולהוציא מעות, אע"ג לכשיודע לו אומר ניחא ליה, מ"מ כיון שבשעת הקנין לא איתבריר לו הקנין לאו כלום הוא, ודמיא למשך עד שלא פסק לא קנה (בבא בתרא פה ע"ב) משום דלא סמכה דעתו, ה"נ לא סמכה דעתו של המוכר דאמר מי יימר דניחא ליה לקונה לקנות (בעד) [בהני] מעות, אע"ג דבתר הכי שמעינן מן הקונה דניחא ליה, מכל מקום כבר הדרא סודרא למרא ולא מהני, ואם נפשך לומר דהכא כבר שמעינן מן הקונה דניחא ליה לקנות בעד מעות זו וא"כ המקנה גמר ומקנה, מ"מ כיון דביד הקונה למיהדר ביה לא עדיף מאסמכתא כיון דהקונה יכול לחזור, ובוודאי שדעת המקנה לא היה רק אם ירצה הקונה, א"כ לא גמר ומקנה אלא כשיתרצה הקונה, וכשיתרצה כבר הדרא סודרא למרא, עכ"ל מהרי"ו.
תורת נתנאל · חלק ט״ז סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Netanel, Modiin Illit, 2009
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תורת נתנאל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.