תורת נתנאל · חלק ט״ז סימן ה׳

אמרתי אעלה אל במתי אב בחכמה רמה, אפלה במסילה קנה העולה בית אל, שר וגאון ישראל בעמק שאלה הגבה למעלה. אם כי מהראוי היה לשפל ברך כמוני למשוך ידי אחור, ומי אנכי תולעת, בער מדעת לבא הלום, איך יעלה שועל ופורץ גדר בין אריות גברו, שה אובד תועה בשדה איך ידלג שור ירוץ גדוד, וגם לא מייתבי דעתאי בכותבו"ת הגס"ה, בעיטור לשון של זהורית, לאחוז בשב"ח קרני הוד פ"מ, לאמן ידי לאמונה כראוי לכמותו י"ב. וסעיפי הערוני לא אחשה עוד מלהציע לפני גדול הכנפים וארך האבר מהדברים אשר עלה במצודתי בים הגדול ורחב ידים אשר הקשיתי עצמי לדעת הדברים על בוריין, אמרתי לשאול ממנו, מזיו הודו יאצל עלי, עיני בדבר שאלתי להאירה, ומי כמוהו ישרה, נתיבות המשפט ודרך ישרה, וזו תורה וזו שכרה, להוציא תעלומה לאורה. בעברי על לימודי בטור חושן משפט סימן קצ"ה נשתוממתי על הדבר.