תורת נתנאל · חלק ט״ז סימן י״א

ועוד ראיה דבגיטין דף מ' ע"ב גרסינן, כתבתי ונתתי שדה לפלוני והוא אומר לא נתת לי, הולכין אחר דברי הנותן, דאיכא למימר זיכה לו ע"י אחר, ואין בעל חוב של הנותן גובה ממנו. וכתב הסמ"ע (סימן רמ"ה ס"ק ז') הטעם, דמיירי דהמקבל רוצה עכשיו במתנה אלא שאומר האמת שלא נתן לו, וזכה בהודאתו של הנותן ואין הנותן יכול לחזור בו, והא דאזלינן בתר דברי הנותן ולא בתר דברי המקבל משום דאיכא לומר דברי שניהם אמת שזה זיכה לו ע"י אחר ולא נודע להמקבל עד עתה, עכ"ל, הרי להדיא דאף שלא ידע כלל מ"מ קנה לו המתנה. וכן בפרק השולח (גיטין לז ע"א) גבי פרוזבול, אמרו דאין כותבין פרוזבול אלא ע"ג קרקע, ואם אין ללוה קרקע מזכהו בתוך שדהו כל שהוא. וכתב הר"ן, וז"ל, ומסתברא דמאי דאמרינן מזכהו [בשדהו] כל שהוא שאם היה שם וצווח לא מהני, שאין אדם זוכה בעל כרחו, ומיהו אם לא היה שם משמע דמהני, עכ"ל. מכל הלין נראה לכאורה דלא כדרכי משה והסמ"ע הנ"ל, דלדבריהם דזה תליא בפלוגתא בסימן קע"א הוה ספיקא דדינא, ולפי מ"ש הדברים ברורים לכ"ע ולית כאן ספיקא.