תורת נתנאל · חלק ט״ז סימן י׳

ובאמת מה שכתב הסמ"ע דהא דאמרינן דבמתנה ניחא ליה דקנה היינו לאותו דיעה בסימן קע"א דניחא ליה במתנה אבל להרי"ף והרמב"ם דפסקו כרשב"ג גם הכא אינו קונה, דבריו לקוחין מדרכי משה שכתב כן להדיא. ולולי פה קדוש הנ"ל אמרתי דאין לדמות להדדי, דדוקא בסימן קע"א דקאי התם על חצר שאין בו דין חלוקה דקיי"ל דאינו יכול לכופו לחלוק, ולהכי אם רוצה ליתן לחבירו ב' חלקים במתנה והוא לא יטול רק חלק א' כדי שיהיה לחבירו שיעור חלוקה, אין שומעין לו בזה, כי אף שהוא זכות לחבירו, מ"מ כיון שחבירו עומד לפנינו ומוחה להדיא וצווח מעיקרא שאין חפץ במתנה פשיטא שאינו יכול לכופו שיזכה במתנה, רק שלא נימא כיון דיש לו שיעור חלוקה למה לא יחלוק החצר דה"ל מדת סדום וכופין על כך, לכן אמרינן שם דיכול לטעון שונא מתנות יחיה ולא ה"ל מדת סדום כשאינו רוצה לזכות במתנה, והיינו כשעומד וצווח שאינו חפץ במתנה. אבל הכא בנדון דידן פשיטא שאם מזכה לו מתנה ע"י אחר אף בלי ידיעת המקבל דזכה לו, דזכות הוא לו לקבל מתנה. וראיה, דקיימא לן בסימן רמ"ג (סעיף י"ח) דזכין לקטן, נימא נמי דלמא כשיגדיל לא ירצה לקבל מתנה משום שונא מתנות יחיה, אלא ודאי ליתיה לדברי הסמ"ע ודרכי משה הנ"ל.