תורת נתנאל · חלק י״א סימן ה׳

אשיב על ראשון ראשון, מהא דגרסינן בגמ' דגיטין פרק הניזקין (גיטין דף נ"ד ע"ב), ההוא דאתא לקמיה דר' אמי, א"ל ספר תורה שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתי לשמן, אמר ליה ספר תורה ביד מי, א"ל ביד לוקח, א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת כו', ופריך וליעבר עליה קולמוס ולקדשיה, כמאן דלא כרבי יהודה, אפילו תימא רבי יהודה עד כאן לא קאמר רבי יהודה אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ס"ת לא משום דמחזי כמנומר. וכתב ר"ח דהך עובדא כפירוקא דרבא, מדאמר ספר תורה ביד מי, דאילו לאביי אפילו היה ס"ת ביד מוכר לא היה נאמן דאזכרות שבו כבר היו כתובים ושוב לא היה יכול לכתוב שלא לשמן. והרשב"א בחידושיו השיג עליו דאתיא כפירוקא דאביי, והא דבעי מיניה ס"ת ביד מי, דאילו היה ביד מוכר היה בידו לאסור שיכול ליטול האזכרות ולגרור ולחזור ולכתוב, והלכך אי לאו דס"ת ביד לוקח אפילו לאביי נאמן, דמה לי אם יכול לפסול ולכתוב שלא לשמן מתחילה או שיכול לגרור ולכתוב שלא לשמן. ע"כ דאפילו כל האזכרות נכתבו בזמן אחר כתיבת התורה לא מיקרי מנומר, דאי לא תימא הכי אין זה מיגו, דהא לפי מה דמסיק שם דאינו נאמן האיכא למימר דמשקר ונתכוון להקניטו וטעה בדר' ירמיה שלא יפסיד אלא שכר אזכרות כר' ירמיה אבל אם יגרור האזכרות ויכתוב על נייר מחדש מנומר הוא ויודע הוא שיפסיד כל שכרו.