וזהו נראה כוונת פסקי מהרא"י, וכ"כ הרמ"א להלכה (בסי' קט"ו) ואם הודית לפני ע"א דנטמאה, הנחשד מצרף עם האחר לאסרה על בעלה, והח"מ והב"ש כתבו דמיירי ברגלים לדבר, עפר אני תחת כפות רגליהם ובזה אני אומר דא"כ איך כתב המהרא"י מאן לימא לן דגם בכה"ג חיישינן דשמא עיניה נתנה באחר, הא כבר החליט כן המהרא"י שם והוציא מדברי תוס' דברגלים לדבר נאמנת לומר טמאה אני לך, א"ו נראה דלא מיירי ברגלים לדבר, אלא כיון דע"א מעיד י"ל דבכה"ג לא תקנו, דלאו בכל פעם יזדמן כן שיהי' ע"א, וא"נ בהיא אמרה טא"ל והוא אומר שראה שזינתה לית מאן דפליג דאסורה לו ומגרשה בע"כ, וא"כ ה"נ י"ל באומר שראה הכיעור דע"י זה אסורה לו דנאמן בכך כיון דהיא אמרה שזינתה וכנ"ל:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק פ״ח סימן כ״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.