אולם עדיין י"ל כיון דמהרא"י כתב דברגלים לדבר והיא אומרת טמאה אני לך אסורה לו, לא דאנן מחזקינן כן לאמת בבירור, אלא דנאסרה משום דשווי' אנפשה חד"א, אבל עליה דידיה ליכא איסורא, ומה"ט אם ע"א מעיד שאמרה לו טמאה אני לך והיא מכחשת אותו אף דהוי רגלים לדבר והוא אומר שמאמין להעד מ"מ הא אף אם האמת כדברי העד שאמרה לו שזינתה ליכא איסור לדידיה, ולגבי דידה הא מכחשת להעד, עיי"ש, וא"כ ה"נ י"ל בנ"ד דבאמירתו שראה הכיעור לא הוי כאומר שראה שזינתה, דאף בכיעור ובצירוף אמירתה שזינתה לא מתסרא עליה דידיה אלא דנאסרה מטעם דשוייא אנפשה חד"א והיא הא מכחישתו.
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק פ״ח סימן כ״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.