תשובות רבי עקיבא איגר · חלק פ״ח סימן כ״א

וביותר דאפילו במאמין להעד לא מצינו להרשב"א דאינו נאמן, דבמיוחסות בתחילה דן לחלק בין הימני', או כיון דחזי' דמעליל עלילות, או משום דבעי הימני' לכל דבר, או משום דמכחשת אותו, ואח"כ כ' גם מ"ש דחוזר וטוען דהוא בעצמו ראה שזינתה אינו נאמן בכך, חדא דמעליל עלילות וכו' ועוד שכבר הודית שלא ראה ולא ידע, אלא שהאמין לו, ועוד מצד שאמרת דכיון דא"י לגרש אלא מדעתו הוי כאומרת טא"ל דאינו נאמן, הרי דלא כתב זה אלא לענין ראה שזינתה אבל לא לענין מאמינו, ואדרבא משמע בהיפוך מדלא כתב זה ג"כ לענין מאמינו דא"נ דחיישינן דעיניו נתן באחרת, וכן בתשו' רשב"א (סי' אלף רל"ז) אף דלא נזכרו אלו תיבות "גם מה שחזר וטען דהוא בעצמו ראה שזינתה, ומשמע לכאורה דקאי הכל על מאמינו להעד, אבל באמת נראה בעליל דחסר זה מדברי הרשב"א, דאל"כ אינו מובן מ"ש שם ועוד שהוא מודה תחילה שלא ראה ולא ידע אלא שהאמינו, והא אנו דנין הכל על מאמינו, א"ו ניכר דט"ס הוא, וצ"ל כמ"ש במיוחסות וא"כ לא מצינו כלל דא"נ לומר שמאמין להעד, וי"ל דוקא באומר שראה שזינתה א"נ, דכל אדם יאמר כן, משא"כ בע"א מעיד ואומר שמאמינו לא שייך כ"כ לומר דכל אדם יעשה כן, דלאו בכל פעם יזדמן לו ע"א שיעיד.