תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ע״ה סימן ד׳

ואני אומר בהיפוך, דהעושה כדעת א"ת יש חשש פסול גדול, דהא אינו וי"ו כלל, דע"י צירוף לא מקרי וי"ו כפי הכלל שכל אות שהוא בגולם אחד, אם נחלקה פסול, וא"כ וי"ו שנחלקה עד שלמעלה הוא רק הוי פסול גמור והנה לכאורה הי' נראה לומר דקטיעא היינו כתמונת אור תורה, ולישנא דקטיעא יהי' מדוקדק, והיינו למ"ש הב"ח א"ח סי' ל"ב) בדעת המאירי שהביא הב"י דהאות שנפסק באמצע ויש אות בצירוף התחתון להעליון דכשר, דזהו רק בנכתב האות כדינו ואח"כ נפסק אבל בנכתב בתחילה בהפסק לא, וא"כ מש"ה נקיט קטיעא, והיינו שנכתב תחילה הוי"ו כדינו בגולם אחד, ואח"כ יבא עליו הכורת להפסיקו דבזה הוי צירוף מעליא, די"ל דאין חילוק בין נפסק בה מעצמו או שנגע ושלט בו יד אדם להפסיקו ואך מסתימת הפוסקים משמע דלא כהמאירי, ואם כן בודאי יש עירעור גדול על תמונת האור תורה דאין שם וי"ו עליו כלל וכאלו נכתב רק יו"ד: