באופן שיש צידוד לכאן ולכאן אם שייך בזה חשש לעז, עכ"פ ראיית הרי"ף אינו מובן וכמש"ל, אך אעפ"כ רבו האוסרים, דעת רש"י דנראה דס"ל דבודאי עכ"פ באין לה בנים תצא, אף דכתב בסוגיא דר"א דאמר לעיל דשני נותן לה גט והותרה ליבם לית ליה לדרב המנונא, והיינו דלית לי' ג"כ דמחלפי בא"א, ומתני' דיבמות ע"כ כרע"ק, וא"כ אפשר דקיי"ל כר"א, מ"מ היינו רק ליבם אבל להאחר אסורה, כדפרכינן לעיל אתגורי אתגור היינו כפשוטו דעל האחר דבו העבירה ראוי לקנסו ולאסרו וכמה שכתב הריטב"א בכוונת רש"י, וממילא דגם ביש לה בנים תצא דהא לשיטת רש"י (דף מ"ט ע"ב) דאי אין קדושין תופסין ביבמה לשוק הולד ממזר, וא"כ לדידן אף דקיי"ל כשמואל דבעניותינו צריכה גט דמספקינן אי קדישין תופסין, מ"מ הא הולד ספק ממזר, ומה דאמרינן שם מספקא ליה אי כרב אי כשמואל, היינו אי כרב והוי ודאי ממזר, אי כשמואל דהוי עכ"פ ספק ממזר, א"כ ממילא ליכא מעליותא יותר במה דיש לה בנים כיון דבאמת הולד ספק ממזר, ומה"ט תמוה לי על מ"ש הר"י מינץ הנ"ל דהרמ"ה ס"ל כבה"ג דביש לה בנים ל"ת, והרי העתיקו בשם רי"ו שכתב בשם הרמ"ה דבניסת וא"ל מת בנך ואח"כ בעלך דהולד ספק ממזר א"כ מה"ת לומר דביש לה בנים ל"ת:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ר״ה סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.