תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ר״ד סימן ה׳

תו הקשה לי חתני נ"י בסוגיא דגיטין הנ"ל ועוד כופר הוא. ואר"ל כופר אינו משתלם אלא לאח"מ. הא בסוגיא דבב"ק (דף מ"ב ע"ב) אמרינן עלה דר"ל מ"ט [ופירש"י אע"ג דכתיב והמית נימא כיון דאמדוהו למיתה לשתלם מחיים] א"ק והמית השור יסקל וגם בעליו יומת ואם כופר, והיינו כמיתת בעלים כך מיתת השור ואין השור בסקילה אלא לאחר מיתה ממש. ולא עפ"י אומד, [וכ"כ בשיטה מקובצת שם] והנה בפשוטו נראה דממילא ליכא כופר. דכל שאין השור בסקילה אין הבעלים משלמים כופר. והא ביסוד זה פליגי ר"א ורע"ק (דף מ"א ע"ב) דר"א דריש ובעל השור נקי נקי מחצי כופר בהמית שלא בכוונה, דמועד משלם כופר אף דאין השור בסקילה וצריך קרא בתם לפטור מחצי כופר. ורע"ק ס"ל דבשלא מתכוון ליכא כופר. כיון דאין השור בסקילה ובמתכוון כיון דתם משלם רק מגופו יאמר הביאהו ב"ד ואשלם לך. עיי"ש היטב. וא"כ ר"ל דאמר כן דאין כופר משתלם אלא אחר מיתה בדרך שנויה על ברייתא דשם דאמר רע"ק אף אשה נזקיה ליורשים, ואליבא דרע"ק משני דאין כופר משתלם אלא לאח"מ כיון דהשור אינו בסקילה עד אח"מ. וא"כ מאי פריך רבא בגיטין. דלמא הברייתא כר"א דלא תלי זה בזה, דאף דהיכא דאין השור בסקילה הבעלים משלמים כופר וה"נ באמדוהו למיתה משלם כופר. ושפיר יש לאוקמי בעשאו טריפה דאף דקיימא לן כרבי עקיבא מכל מקום דלמא הברייתא אתיא כר"א עכ"ד: