לענ"ד אין דברי ר"ל על היסוד דכל זמן שאין הבעלים בסקילה אין משלמין כופר, אלא דהכי אמרינן דהאי והמית קאי על כולי קרא. דשור יסקל ואם כופר. וכיון דכתיב השור יסקל מוכח דוהמית היינו מיתה ממש, ה"נ לענין כופר. דל"א והמית הוא בתרי גווני דהא לשון והמית קאי על כולה וחד פירוש אית ליה. ושאני שלא במתכוון לר"א. דשלא במתכוון אינו ממועט מלשון והמית אלא דהדין דשלא בכוונה אין השור בסקילה דכמיתת בעלים כך מיתת השור. אבל בלשון והמית אין נכלל מתכוון דוקא, אבל לענין אומד או מיתה ממש דכיון דוהמית לגבי סקילה מיתה ממש הכי נמי לגבי כופר:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ר״ד סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.