תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קפ״ב סימן ג׳

ולענ"ד דזהו סברת הש"ג בשם הריא"ז דבגרושה שנשאת לאחד ונתגרשה וחזר הראשון ובעלה דל"ש לומר אין אדם עושה בעילתו בע"ז והיינו דאמרי' בקדושין שם. דאינו לוק' רק בביא' ע"י קדושין וא"כ מגרע במה דמקדשה בביאה. וא"כ יש לומר דמשום הכי לא רצה רש"י לפרש דמיירי בכהן. דבזה לא שייך הפלוגתא אם חוששין לקדושין. דבכה"ג ליתא כלל לסברא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. אמנם לענ"ד דליכא ראיה לזה דבלא"ה ניחא. די"ל דחוששין לזנות היינו שהביאה הי' זנות בעלמא, לזה דקדק רש"י דלמאי נ"מ דאי לכהונה והיינו כר"א דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה. דאז שפיר לישנא דחוששין לזנות. דהמגרש היה ישראל דהפסול רק בביאת זנות. דע"י קדושין דליכא ביאת זנות מותרת לכהן אם תתאלמן מזה. הא גרושה ממילא פסולה לכהונה. ועל זה כתב ואי לתרומה הא לא מפסלה גם לר"א וכנ"ל, ואם המגרש כהן ממילא ביאתו בין בזנות בין ביאת קדושין נתחללה. ואיך אמר חוששין לזנות הא בעולה בפנינו. ובודאי בין כך ובין כך נתחללה. ואך מ"מ בלאו ראי' נלענ"ד לדינא בזה סברא גדולה דלא אמרי' בכה"ג אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואודיע לחתני ני' מה שאמרתי בביאור דברי תוס' בסוגיין ד"ה א"כ מאי אף וכו' דהוי תרתי מילי דסתרי אהדדי דלכאורה תמוה. דהא תוס' כתבו מקודם דלר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה נקיט שפיר חוששין לזנות. וא"כ מאי פרכינן מאי אף דלמא באמת הברייתא כרבי אליעזר. ולזה קאמר דחוששין אף משום קדושין. היינו דאזלינן לחומרא לחוש לקדושין, וכן חוששין לחומרא לזנות וליכא סתירה בדבר: