תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קפ״ב סימן ב׳

אשר הקשה לי בגיטין (דף ע"ג ע"ב) ברש"י ד"ה ואין חוששין ואי לתרומה בת כהן לא מפסלא וכו'. הא מדכתב רש"י תחילה אי משום כהונה הא גרושה היא. משמע דהיה מקום לומר לפסלה לכהונה. והיינו דאתי כר"א דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה, א"כ מה דחה רש"י דלתרומה לא מפסלה אלא בביאת עבירה. הא לר"א בלא ביאת עבירה נעשית זונה. גם אנחנו עמדנו בזה. ואמרתי דרש"י ס"ל כמ"ש תוס' יבמות (דף ס"ט ע"א ד"ה לא פסולי) דאף לר"א לא עשאה זונה רק לאפסולה לכהן אבל לא לתרומה, ולכאורה עדיין קשה דלמא באמת מיירי בביאת עבירה כגון דהמגרש הוא כהן ונתחללה בביאתו ואסורה בתרומת בית אביה, והיה נראה לכאורה להוכיח דבאמת הדין דכהן שגירש ולנה עמו וראוה שנבעלה דלא אמרי' בזה אין אדם עושה בעילתו לא בעילת זנות. לא מבעי למ"ש המ"ל בשם הרדב"ז דאם היא נדה כיון דבלא"ה עושה עבירה בביאתו אבדה, החזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ ה"ה הכא בכהן המגרש. אלא אף למה דדחה המ"ל דמ"מ י"ל דהוי חזקה. דמה דיכול למעבד בהיתר עושה. מ"מ י"ל בכהן המגרש שאני. למה דמבואר בקדושין דס"ל לאביי קידש לוקה אחת בעל לוקה שתים. ורבא אמר קידש אינו לוקה בעל לוקה שתים הרי דבבעילה בלי קדושין ליכא רק לאו אחד. ובביאה ע"י קדושין לוק' ב' משום לא יקח ומשום לא יחלל. א"כ ממילא ה"ה בקידש בביא' דעבר על ב' לאוין. א"כ י"ל דל"ש לומר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דכל מה דמצי למעבד בהיתר עושה דאדרבא יותר היתר בלא קידושין דעבר רק על לאו אחד. וע"י קידושין עובר בב' לאוין: