תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קפ״ב סימן ד׳

ואמרתי דלכאורה קשה איך כתבו תוס' דלר"א ניחא. והיינו ע"כ דמפסלא לתרומה. דהא בלא"ה גרושה היא. והרי באמת כתבו תוס' ביבמות הנ"ל דאף לר"א לא נפסלה לתרומה, וא"כ דברי תוס' סותרים אהדדי. וזה איזה זמנים שעבר פה חכם אחד ואמר לי שהראה לו ידידי הגאב"ד ליסא שכתב לו רב אחד קושי' זו. והשיב לו דכוונת תוס' לענין כהונה דנפקא מיניה דאם נישאת לכהן לוקה שתים משום גרושה ומשום זונה. וכדאיתא בקדושין (דף ע"ז). ולפ"ז ניחא דכ"ז לת"ק דס"ל דאין חוששין לקידושין ודנין לודאי דזינתה. שפיר שייך לומר דחוששין לזנות ללקות ב', אבל על ר"י ב"י שפיר פרכינן מאי אף משום קידושין, דהא כיון דחיישת לחומרא לקידושין ממילא לא שייך לומר דחיישינן ג"כ לחומרא לזנות דממה נפשך דלכהונה הא ממילא גרושה היא. ואי ללקות ב' הא הוי ס' דשמא היו קידושין וליכא לאו דזונה וא"כ אם באת ללקות משום זונה ע"כ דדנין ודאי לזנות. ואיך קאמרת חוששין לקדושין והוי תרתי דסתרי ולפ"ז ראיה מוכרחת מסוגיא. מדפרכינן מאי אף, דעל כרחך כדברי תוספות יבמות הנזכרים לעיל דמה דאמר ר"א עשאה זונה. דמכל מקום לא מפסלא לתרומה. דאם לא כן שפיר שייך אף. דחיישינן לשניהם לחומרא לחוש לקדושין ולחוש לזנות למפסלה מתרומה, וכבר כתבנו דמוכח דרש"י סבירא ליה גם כן הכי. וראיתי במ"ל (פ' י"ח ה"א מהל' א"ב) שכתב על דברי תוספות יבמות הנזכר לעיל והוא חידוש גדול בעיני עד כאן לשונו. ולענ"ד הא הראיתי דרש"י ס"ל כן ושיש בזה סעד גדול מסוגין וכנזכר לעיל. חותנו ידידו עקיבא