וביותר דאין זה נגד הרשב"א הנ"ל. והיינו כפי דברינו הנ"ל בכוונת הרשב"א. דקושיית הרשב"א היה כיון דמוכח ע"כ דיש חילוק בדרשא דמי שבשרו מותר בין לישנא דקרא דאמ"ה ובין לישנא דקרא בג"ה. דאל"כ יקשה דרבנן אדרבנן וכנ"ל. וכיון דמוכח כן מדפרכינן על ר"י למ"ל קרא ולא משנינן דאצטריך קרא לאפוקי מדרשא דכל שבשרו מותר. דאף דלא דריש כן ר"י בג"ה מ"מ דריש כן באמ"ה. מוכח דלא ניחא להש"ס לומר דצריך הקרא לאפוקי דרשא דחכמים דכל שבשרו מותר. מש"ה הקשה דא"כ גם לר"א ל"צ קרא דהא אם איסורו לב"נ לכ"ע חל האיסור על איסור דטמאה אבל לבתר דמתרץ הרשב"א דחכמים לדבריו דר"י. שפיר י"ל דאין חילוק לענין דבשרו מותר בין קרא דג"ה לאמ"ה. דהא דרבנן אדרבנן ל"ק. די"ל דרבנן באמת בג"ה אף אלו היה נאסר לב"י. היינו ממעטים מדרשא דמי שבשרו מותר. אלא לדבריו דר"י קאמרי. א"כ שפיר י"ל דפרכת הש"ס על ר"י. היינו דלדידיה ליכא למימר דאצטריך קרא לאפוקי דרשא דכל שבשרו מותר. דהא ר"י ע"כ לית ליה להך דרשא מדסבר דג"ה נוהג בטמאה. ומשני דאצטריך קרא לר"א, והיינו לאפוקי מדרשא דכל שבשרו מותר ונתקיימו בזה דברי מעכ"ת:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קע״ז סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.