תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ק״ע סימן ז׳

ובדברי תוס' חולין (דף ק"א ע"א) ד"ה מאן האי תנא וכו' יש לי דקדוק, דהא כל קושייתם לכאורה רק על לשון הש"ס דהול"ל מאן האי תנא דבאיסור מוסיף איסור חל ע"א לית ליה, דאלו על התנא עצמו אין קושיא כ"כ, די"ל דאין ה"נ דגם מוסיף לית ליה, ואף דמוסיף עדיף מכולל, והאי תנא הא אית ליה כולל בחמור, י"ל דבאמת כש"כ דאית ליה מוסיף בחמור, אבל מ"מ מוסיף בשוים לית ליה, די"ל דזהו גריע מכולל בחמור. וא"כ היה די לומר בתירוצם. דאפשר דסבר כמ"ד דגיד נמי אסור לגבוה. והיינו דאיכא למימר כן ומש"ה לא היה יכול לומר מאן האי תנא דמוסיף לית ליה. דמנא לן זה. אבל לא בלשון החלט. דבאמת סובר כן. ואולם לפי יסוד זה ניחא. דמוכרח דסובר כן. דאל"כ אלא דגיד שרי לגבוה א"כ אף דלית ליה להאי תנא איסור מוסיף. מ"מ הוי נבילה עכ"פ חמור לגבי גיד משום התוספת שבו שאסור גם לגבוה. ויחול עליו מטעם כולל בחמור. ובתוס' חולין (דף קי"ג ע"ב ד"ה ושאני הכא וכו') דשאני נבילה דמטמאה. ולכאורה קשה. הא גם בב"ח חמור דאסור בהנאה, ודברי רמב"ם בפירוש המשניות כריתות מ"ש בנקודה נפלאה מועילים דלא יקרא מוסיף עי"ז. אבל עדיין חמור הוא להתוס' חולין (דף ק"א ע"א ד"ה איסור כולל) ולדברי ניחא דגם בנבילה איכא חומרא דמוסיף כמו בב"ח מוסיף עוד שמטמאה: