אבל באמת לא ידעתי איך מבין מעכ"ת ני' פשטיות דברי הרשב"א אלו. דעל קושיית הרשב"א דמההיא דחתיכת נבילה מוכח דלר"י טעם כעיקר דאורייתא. מה תירץ עלה דמב"מ אין חילוק דיליף מדם הפר. הא התם הוי ממשו. א"ו דכוונת הרשב"א כך הוא דדוקא היכא דתלי בטעמא כמו מין בשאינו מינו דתליא בס'. וכן במב"מ בפחות מרוב לרבנן דר"י דהוי כעין טעם. בזה שייך לחלק בין טעמו וממשו לטעמו ולא ממשו. אבל מב"מ לר"י דגזה"כ הוא דלא בטל ברוב, אף דאינו ראוי לנתינת טעם כיון דלאו בטעמא תליא מלתא אין לחלק בין ממשו ללא ממשו.
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קס״ו סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.