תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קס״ו סימן ה׳

ויש להסביר עוד דבפשוטו נראה מדברי הרשב"א חולין (דף צ"ז ע"ב) ד"ה ובקדירה עצמה במ"ש שם בסה"ד תמיה לי. הא מדאורייתא חד בתרי בטל והא דבעי ס' מדרבנן כו'. מבואר דבפחות מרוב הוי דאורייתא, אף לרש"י דטעם כעיקר לאו דאורייתא, דפחות מרוב לא מקרי תערובות כלל והוי כבעין דאסור מדרשא דהטמאים לאסור צירן, והא דכתב הרשב"א בסוגיא דזרוע בשילה ד"ה אמר רבא דהא דאמרינן הטמאים לרבות צירן היינו כשהוא בעין, צ"ל דבכלל זה ג"כ פחות מרוב דהוי כבעין] והרי הרשב"א הסביר דהיתירא דנטל"פ אף דראוי לגר, היינו דטעם שאינו חשוב לא אמרינן ביה טעם כעיקר דאורייתא, ומ"מ הוצרך שיהא רוב, (והכי פסקינן בש"ע רסי' ק"ג) ונ"ל דמה"ט פסק הרשב"א דנטל"פ אסור בפסח כיון דבנטל"פ בעינן ביטול ברוב ובחמץ לא מהני ביטול, (ושיטת המחבר דפסק בסי' תמ"ז להקל בנטל"פ בפסח, צ"ל כיון דחמץ במשהו הוא חומרא, סמכינן על שיטת הר"ן דנטל"פ לא בעי ביטול] א"כ ה"נ לר"י אף דטעמו ולא ממשו אינו אסור, כיון דטעמו בעי ביטול אסור כמו צירן, ובמב"מ דליכא ביטול הוי כמו פחות מרוב לרבנן.