אמנם דברינו עולים לנכון לשיטת הר"ש דכלאים דטעמא דר"י ור"ש מדכתיב לא תזרע כרמך כרם שלך דוקא, וא"כ מצו סברי דאדם א"ד ש"ש. ויעויין בב"ק (דף ע"א תוס' ד"ה בשלמא ע"ז) הך סוגיא אתי כמ"ד אדם אוסר דש"ש. וקשה לי לשיטתייהו בתוס' יבמות הנ"ל הא אמרינן התם מאן חכמים ר"ש והא ר"ש ס"ל להדיא דאין א"ד ש"ש אבל באמת דברי תוס' דשם חמוהים. דהא כתב שם דמיירי דהגנב נתן רשות לשלוחו לשחוט לע"ז. ולגבי הבעלים הא הגנב קנינהו בגמר שחיטה דהוי שינוי מעשה. מש"ה נאסר בגמר שחיטה מטעם תקרובת ע"ז, והארכתי בזה במק"א:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קס״ה סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.