תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קס״ה סימן ז׳

ואזכיר מה דתמיה לי בסוגיא זו בחולין בתו' ד"ה א"ה וכו' ושמא מתחלה ניחא לי' וכו', אבל לבסוף מסתבר ליה וכו' למאי הוצרכו ליכנס בפרצה דחוקה כזה דמתחיל' לא היו חושבים זה לדקדוק דלא נקט עולה, ולבסוף מדקדקים בזה, הא י"ל ברווחא, והיינו דבתחלה דמקשים על ר"ה דס"ל דבמעשה כל דהו אוסר, אבל מ"מ י"ל דבמעשה רבה אוסר, א"כ ניחא דנקט חטאת ולא עולה', דבעולה משכחת רק בעולת בהמה דלא נאסר עד סוף שחיטה דהוא מעשה רבה אבל בעולת עוף לא משכחת לה, דהא משום חוץ לא מחייב רק בב' סימנים, ובזה כיון דשחט סי' א' נאסרה דהא סי' א' בעוף דהוי שחיטה מעליא הוא מעשה רבה מש"ה נקט חטאת דמשכחת גם בעוף דבגמר סי' א' דנאסר חייב ג"כ משום חוץ, אבל לר"נ ור"ע ורי"צ דס"ל דאפילו בגמר מעשה אא"א דבר שאינו שלו, שפיר ק' דליתני עולה, דגם בעולת עוף חייב כיון דלא נאסר כלל, והדרך סלולה מאד גם בעיקר קושיית רש"י ותוס' הא דא"ה מאי איריא חטאת אפי' זבה נמי, הא זהו ק' גם אי אמרינן דלא כר"ה דאא"א דשא"ש, לענ"ד י"ל למ"ש תוס' הא דנקט ג' חטאות דאתא לאשמעינן דחייב גם בשבת אף דלא תיקן אלא להוציא מידי אמ"ה, ולכאורה ק' דלר"נ דס"ל אא"א דשא"ש אפילו בגמר מעשה. א"כ הוי תיקון מעליא לטהרה מידי נבילה, וא"כ מאי קמ"ל בזה דחייב משום שבת, ואפשר לומר דלר"נ באמת ליכא תקון במה שהוציא מידי אמ"ה לב"נ, אלא דהתיקון באמת משום לטהרה מידי נבילה, ואשמעינן דאא"א דשא"ש אף בגמר שחיטה מדחייב משום שבת, גם י"ל דהברייתא אתיא כר"מ דאמ"ה אינו נוהג אלא בבהמה, וע' במהרש"א חולין (דף ל"ג ע"א) דלר"מ גם לב"נ אינו נוהג בעוף, ומדמחייב משום שבת מוכח דאא"א דשא"ש אפי' בגמר מעשה, ושפיר י"ל דאשמעינן הך מלתא דאא"א ד"ש שלו ואף דלר"נ מיירי הברייתא בחטאת בהמה היינו דדינא דהברייתא גם בחטאת בהמה, אבל מ"מ בכלל חטאת גם חטאת עוף, ואשמעי' דאא"א דשא"ש אפילו בגמר מעשה מדחייב משום שבת דליכא תיקון בעוף רק לטהרה מידי נבילה, ולפ"ז ניחא דבלאו ר"ה ליכא קושיא לתני זבח דנקט חטאת לרבותא, דאף דנכלל בזה חטאת עוף וליכא תיקון להוציא מידי אמ"ה. מ"מ חייב משום תיקון לטהר מידי נבילה ונשמע מזה דאא"א דשא"ש ודוק). ומה דהקשה מעכ"ת ני' בשבועות (דף כ"ב) בעי ר"א נזיר וכו' אהיתרא קמשתבע ופירש"י דבכזית אין שבועה חלה עליו והא חלה בכולל דנאסר בחרצן לאחר ימי הנזירות. ואי נימא דסוגיא אזלא למאן דלית ליה איסור כולל. או באוסר לזמן ל' יום במשך ימי נזירותו, מ"מ קשה על הרמב"ם וכו' לענ"ד לק"מ. דהא מבואר בהרמב"ם (פ"ד מהל' שבועות) דלא מקרי כולל משום חיילות דלאחר זמן, ופסקא דהרמ"א (בסי' רל"ח) הוא. ע"כ בשיטת הראב"ד בהשגתו להרמב"ם הנ"ל דג"ז מקרי ככולל. ולהראב"ד ליכא קושי' מסוגי' הנ"ל מלבד די"ל עמ"ש מעכ"ת דהסוגי' מיירי בגוונא דליכא כולל. י"ל הא דרש"י דנקט האיבעיא משום דעל כזית לא חלה השבועה. היינו רש"י לשיטתו (דף כ"ד ע"א) דלמסקנא אמרינן דסיפא ג"כ בסתם ואעפ"כ נאסר גם בנבילות דלא מקרי בכלל דברים שאינם ראוים. כיון דמידי דאכילה נינהו אלא ארי' הוא דרביע עלה. מש"ה הוצרך להסביר בהאיבעי' דחרצן דמה דאמרינן דאהיתירא אשתבע משום דעל איסור לא מצי לחול השבועה אבל לשיטת תוס' שם דקיימא אוקימתא כאן בסתם כאן במפרש. אבל בסתם אין הנבילות בכלל השבועה אף דמצי חייל בכולל דשחוטות, מ"מ כיון דבלא"ה אסורות לא מקרי אין ראויה דלא נשבע עליהם. א"כ האיבעיא ג"כ הכי הוא דאף דגם על כזית חל שבועתו בכולל דלאחר זמן נזירותו. מ"מ כיון דבלא"ה אסורים לו עתה עד תשלום זמן נזירותו, ראוי לומר דדעתו על המותר לו עכשיו דהיינו חצי שיעור דאינו מושבע ועומד כל כך וק"ל: ידידו: