תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״ו סימן ז׳

מזה היה נראה להלכה פסוקה דלא בעי מטא לידיה. ואולם כ"ז אם היה עידי קנין והעידו שהקנה לו סתם. אבל באין עידי קנין לפנינו. אלא דנמצא השטר דהקנאה ברשות נותן. לענ"ד אין מוציאין מהיורשין. דהרי הטור (סי' ל"ט) כתב דבאומר קנו ממני וכתבו שטר ותנו לידי דלא זכה בו המלוה עד שיצא מתחת ידו. וכן סתם להלכה בהגהת ש"ע שם. וא"כ היכא דנמצא ברשות נותן יש לומר דחיישינן שמא אמר כתבו ותנו לידי. וכמו שכתב הטור להדיא (סי' נ"ו ס"ט ועי' ש"כ שם) דה"ה בשטר מתנה וההיא דתשו' הרא"ש הנ"ל כתב שם הש"כ דצריכים לדחוק דמיירי דאיכא עידי קנין בפנינו דמעידים דהקנה בסתם. ובאמת קשה לשמוע אפילו על צד הדוחק דהרי כתב הרא"ש שם ודאי שטרות דנמצא ביד הנותן וליכא עידי קנין לפנינו והיה טוען הנותן שהיה על תנאי אפשר דנאמן במגו דאי בעי קליי'. הרי דבלא מגו לא הי' בטל מצד דהוי כאומר כתבו ותנו לידי. גם מה דנדחק הש"כ בההיא דהמוצא שטר הקנאה קשה מאד. ועמד בזה האו"ת. ותירוצו אינו מובן, ולעניית דעתי יש לומר דמיירי בפירש שהקנה לו מיד. ומדוקדקים דברי הטור סימן ס"ה] ודעת הרמב"ן מבואר בבעה"ת (ססי' נ"ב) דאף באומר תנו לידי זכה המקבל. אולם מדברי הר"ר נתן שם נראה דמחלק בהכי. ולפי זה אפשר דגם הרמב"ם ס"ל הכי. די"ל דדברי הרמב"ם (ספ"ט מהל' זכיי') מיירי אף במקצת נכסיו ובקנין. וכדעלה על דעת הנ"י פ"ק דמציעא לפרש כן וכמו שכתב הר"ן בתשובה: