תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״ו סימן ו׳

אח"כ מצאתי בתשובת הרשב"א (ח"ג סי' קכ"ב) וז"ל ועוד אני אומר דאפשר דבריא אפילו לא נתן לאחר קודם ההקדש אלא שאומר אם תצא חמה מנרתקה הרי זה הקדש. ומת קודם שתצא חמה מנרתקה פקע הקדש. לפי שלא חל ההקדש מעכשיו אלא לאותו זמן, ובאותו שעה כיון דמת אינו יכול לחול ההקדש. ואפילו למאן דפסק באיבעי' דשכ"מ שהקדיש כל נכסיו לחומרא. ואם עמד אינו חוזר. התם בהקדש סתם משא"כ כאן דתל' באם תצא. ואע"ג דאמרי' פ"ד דנדרים לבר פדא הכא אינו חוזר דאמל"ג. התם הוא בעוד שהמקדיש קיים ובא לחזור בו דלא אתי דיבור ומבטל דיבור דהקדש. דאניס כמעשה וטפי מנתינת מעות ליד אשה דחוזרת. אבל במת תוך ל' פקע ההקדש עכ"ל. ושמחתי שכוונתי בעזה"י האמת בכוונת דברי הרשב"א. וא"כ הוי ספיקא דרבוואתא דמספק אין מוציאין מיורשים כמ"ש בהגהת ש"ע יו"ד (סי' רנ"ט ס"ה ועי' ש"כ שם) ועיין עוד מה שכתבתי בתשובותי וביותר דאף בהקדש סתם אם ליכא עדים בפנינו דהקדיש אלא דנמצא כתובים אצל המקדיש. תלי' באשלי רברבי, דבשטר קנין כה"ג שנמצא אצל הבעלים. דעת הרי"ף ור"ת דלא מהני. וס"ל דההיא דנמצא דייתקי קשורה על ירכו אף במתנת בריא בקנין מיירי. והר"ן בתשובה כ' דכן דעת הרמב"ם אלא דרובא דרבוואתא חולקים כמ"ש הה"מ (פח"י מה"ל גזילה) דדעת רש"י והר"י מיגש והרמב"ן והרשב"א סבירי להו דלא בעי מטא לידיה. וכנראה דכן הסכמת הה"מ וס"ל הכי בכוונת הרמב"ם כמ"ש (ספ"ט מהל' זכיי') וכן כתב הריטב"א בתשו' שהובא בבית יוסף (סי' רמ"ג) וכתב שם שכן נראה דעת הרא"ה. וכן כתב הנ"י פ"ק דמציעא והריב"ש (סי' קס"א) והרא"ש בתשו' (כלל ס"ו) דמוקי מתני' דקשורה על ירכו במתנת שכ"מ. וכן דעת הטור (סי' רמ"ג ובסי' ר"ן) וכן כתב הבית יוסף (סי' ל"ט וסי' ס"ה) דהכי נקטינן דהרי"ף ור"ח יחיד לגבי כל הנך רבוואתא (ומה שכתב הבית יוסף (סי' ל"ט) וכדבריהם סתם הטור סי' ס"ה'. לא ידעתי מקומו. דהא אדרבא קצת משמע שם בהיפוך. מדכתב הטור המוצא שטר הקנאה וכו' שפירוש שהקנה לו מחיים. משמע דבסתם הקנאה לא. ואולם מדברי הטור (סי' רמ"ג וסימן ר"ן) הוי סייעתא]: