ובאם באנו לדון מדין הקדש שאמר יהיה לדודו הוי כאומר סלע זו לצדקה. והיינו אם היה לו מעות בעין לחול עליהם שם הקדש. והיינו דגם בצדקה אמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי. והוי כזכו בו המקבלים. מכל מקום נראה אף בבריא שאמר סלע זו לצדקה לאחר מותי הוי ספיקא דדינא. דמדברי הר"ן נדרים (דף כ"ט ע"ב) נראה דסבירא ליה דבצדקה שאמר סלע זו לצדקה אחר שלשים הוי כמסירתו להדיוט במעכשיו ולאחר ל' יום, וא"כ ה"נ הוי כמעכשיו ולאחר מיתה אלא דכתב שם הר"ן דהרשב"א מסתפק בזה. דאולי זהו רק לבר פדא. אבל לדינא י"ל דלא הוי כמעכשיו, וביותר נראה מדברי הרשב"א בחי' יבמות. דאף לבר פדא הטעם דא"י לחזור לא דהוי כמעכשיו. אלא דאלימא הקדש למיהוי כמעשה. דלא אתי דיבור ומבטל מעשה עיי"ש. וא"כ זהו באמר לצדקה אחר ל'. דשפיר חלה לאחר ל' כמו בנותן להדיוט ואמר תקנה לאחר ל' אלא דבהדיוט יכול לחזור תוך ל'. ובהקדש אלים דאין יכול לחזור. אבל באומר לאחר מותו דבהדיוט כהאי גוונא אף בלא חזרה לא חל כלל דאין קנין אחר מיתה גם בהקדש לא חלה:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״ו סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.