תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קמ״ו סימן י״א

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

וכ"ז אם היה בנ"ד מתנת בריא. אבל כיון דהזכיר מיתה בצוואתו ונותן, לאח"מ הוי רק דין מתנת שכ"מ דיכול לחזור. אף דבהקדיש כל נכסיו מבעיא לן בסוגיין. היינו בסתם. אבל במפרש לאחר מיתה ליכא למבעי' כמ"ש המרדכי שם וכ"כ בתשובת הראנ"ח (ח"ב סי' ל"ה) ואף בהקדיש סתם קיי"ל לקולא כפסק הש"ע (סי' ר"נ) וכיון דחזרתו היה מהני לבטל המתנה. ממילא חיישינן שמא כתב ליתן ונמלך כמו בכל שטרות דחיישינן שמא היו כתובין ליתן ונמלך, וזהו אף לפי פסק הש"ע הנ"ל דשם בהקדש בריא דא"י לחזור ואף דעדיין קשה דהא היה יכול לשאול על הקדשו וניחוש שמא שאל, ואפשר דכולי האי לא חיישינן. כיון דעכ"פ חלה הקדש בודאי דאף דבשאלה עוקר ההקדש מעיקרו. מכל מקום מקרי חזקת הקדש כדאמרינן ביבמות (דף פ"ח ע"א) דע"א אינו נאמן להעיד דנשאל המקדיש. דמקרי אתחזק איסורא. אבל בהקדש שכ"מ דחלות ההקדש לאח"מ. ובפרט בפירש לאח"מ דאם חזר מקודם לא חל ההקדש מעולם. י"ל דחיישינן לכך:
נחלת הכלל · Warsaw, 1901

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.