תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קי״ד סימן ח׳

אך מכל מקום הא הב"ש בעצמו כתב דמשמעות כל הפוסקים אינו כן, אם כן לכאורה בנידון דידן יכול לגרשה בעל כרחה וניתן לה כתובה מ"ש מעכ"ת להקשות על הראב"ד, דס"ל דעע"ד מפי עצמה א"נ להפסיד כתובתה דא"א משים עצמו רשע, מסוגיא דנדרים גבי טמאה אני לך, דאמרינן באשת ישראל אי ברצון כלום יש לה כתובה, ולהראב"ד נימא אא"מ ע"ר. נפלאתי, הא מעכ"ת בעצמו הביא דברי הפ"י גבי משמשתו נדה די"ל דעושית כן להציל ממכשול לעתיד, אלא דדן שם דיכולה לומר דמשמשת בשוגג, א"כ הכא באשת ישראל דשוגג מותרת לבעלה א"א לה להציל ממכשול היא ובעלה לדור עמו אלא על ידי דברצון נבעלה ואף דגם באומרת מותר אסורה לבעלה כדאיתא בש"ע (סימן קע"ח בהג"ה) מכל מקום גם בזה אין לה כתובה כדמוכחא ממה דלא מוקמי מתני' טא"ל באשת ישראל וכה"ג, אם כן זהו ודאי מאמינים לה שנבעלה דע"ז ל"ש א"א מע"ר דההודאה שנבעלה צריכה לאפרושי מאיסורא אלא דאמירתה במזיד ממש באיסור זה למותר, דהיתה יכולה להשכיל דבריה לומר דהיתה אומרת מותר, על כל פנים לו יהא דאין מאמינים לה את זאת ודנין באמת כך שהיתה אומרת מותר, מ"מ הפסידה כתובתה: