ומ"ש ידידי רומעכ"ת וכן נראה להדיא מהמרדכי פ' הגוזל ומה שטען שמעון שיתן משלו בעד המלוה אינו טענה, במחכ"ת, הא זהו שיטת ר"ת דאינו נותן מממון אחרים שבידו, ומרא דהאי דינא שם הוא ר"ת, דמתחילה כתב דא"צ ליתן אפילו מפלגא מלוה, ואח"כ כתב לדחות טענת שמעון דיתן מטעם דהעמונה מהמלך מכביד עול, דגם זה אינה טענה, והן הן הב' שיטות שהביא הרמ"א שהמרדכי פ"ק דבתרא ס"ל דנותן ממון שמרוויח הן שלו והן של אחרים, ור"ת במרדכי פ' הגוזל חולק בזה, ובאמת תמה אנכי, דמנ"ל לעשות פלוגתא, הא דברי ר"ת פרק הגוזל מיירי בעסקא, ונותן שם טעם דאינו כשאר מלוה, דהא לא שרי למשתי בי' שכרא ומלוה זו לא להוצאה ניתנה, משמע דבמלוה דעלמא מודה ר"ת דצריך ליתן, ואלו במרדכי פ"ק דבתרא מיירי מסתם מלוה, ולא מיירי מעסקא, וא"כ י"ל דבמלוה לכ"ע צריך ליתן ומעסקא לכ"ע א"צ ליתן מדינא אפילו מפלגא דמלוה, אלא דרש"י בצרפת ליתן מפלגא מלוה, גם מדברי תה"ד סי' שמ"ב משמע דהמרדכי פ"ק דבתרא חולק עם ר"ת, ולענ"ד צ"ע:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק פ״ו סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.