תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק פ״ו סימן ה׳

ומ"ש רומפכ"ת נ"י וכן נראה מהגהת רמ"א לקמן בסמוך, ואם נתחייב לאחרים מנכין לו וכו', זהו באמת קושיא וכמו כן קשה על מקורו בתה"ד דבתחילה כתב ב' דעות הנ"ל אם חייב ליתן מממון אחרים שבידו, ואח"כ כתב שבפסקי גדול מישראל שהקיף. מן הנכרי בגד או תבואה לזמן אם בא המס קודם הזמן צריך ליתן, מכאן משמע דאין מנכין לאדם מסכומו מה שחייב לאחרים אם עדיין לא הגיע הזמן לפרוע ולא נהיגי הכי בארצינו, אלא מנכין לו מה שהוא בין למולים בין לערלים עיי"ש, ויקשה ג"כ כנ"ל, ומצאתי בתשו' הראנ"ח ח"א סי' ל"ט שעמד בזה, וכתב וז"ל, אע"ג דנראה מתה"ד שם שמה שחוב עליו אינו חשב כשלו, ומנכין מממונו מה שהוא חייב אעפ"י שהוא כותב דנותנים מס משל אחרים, נראה דוקא בחוב שעומד לפרע ואינו נושא ונותן בו וכגון בגד בהקפה או תבואה דהני לא הקיפן לשאת ולתת בהם, אלא לחם לאכול ובגד ללבוש, אבל מעות שלוקח בהלואה לשאת ולתת בהם והם בידו מיוחדי' למו"מ הרי הם בכלל מעות שבידו, ועסקא ג"כ פלגא מלוה, ובזה מיירי הפוסקים לפרוע ממעות אחרים עיי"ש, ולענ"ד עדיין צ"ע, ובנ"ד המעות נותן בודאי לאבי האשה בתורת עסקא, וא"כ עליו מוטל לשלם מממונו בעד הפלגא מלוה לפי הכרעת הרמ"א, אף שלפמש"ל י"ל דבעסקא כ"ע מודו דאינו גובה מפלגא מלוה אלא מכח תקנת רש"י שתיקן כן בצרפת, ומאן יימר דתיקן גם בעלמא, מ"מ הא הרמ"א כ"כ להלכה פסוקה דעסקא נותן המקבל פלגא, ואולי זהו דוקא במס למלך דהרבים מוחזקים משום דמהרקייהו דהנהו בטופסא דמלכא מנח, והכרעת הרמ"א אפשר דמה"ט הוא, אבל לא לשארי נתינות, ובאמת בענייני מסים קשה לעמוד על הדין, כמו שהאריכו הפוסקים דבזה המנהג עיקר, ומפלגא פקדון בנ"ד תליא במנהג אם גובים מנכסי דיתמי שמתפרנסים מהרווחים די מחייתם, ובודאי אין מדקדקים עמהם כ"כ, וראוי להקל ולתווך כמו כן באשה הזאת שאינה בת דעת, ובענינים אלו טוב לאחוז במדת הפשר בטוב כראוי, כן נראה לענ"ד: