גם תמוהים דבריו במ"ש דלשיטת הרמב"ם אף למ"ד אדם מקנה דבשלב"ל לא הוי גט, וזהו תמוה, דהא מהראיה שהביא תוס' מסוגיא דקדושין ספ"ג לכשאקחך הרי עצמך קנוי' לך מוכח דמקרי ג"כ כתיבה לשמה, דהא גט שחרור דינו כגט אשה, כמבואר גיטין (דף י"א) אע"כ דגם להרמב"ם תליא בזה, והטעם למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל מקרי ראויה לגרש, דהא יכול ליתן לה שתתגרש לכשישאנה, ונ"ל ברור דגם תוס' ס"ל בזה כהרמב"ם דלא הוי כתיבה לשמה, אלא דס"ל דסתמא אמרי' ללבלר כתוב גט וכו' משמע אם הסופר כתב לאחר שנשא אותה אינו גט, גם משמע כן מדנקט ללבלר ולא נקט שכתב בעצמו, ולזה בא ליתן טעם דלא מצי משוי שליח, כיון דאיהו לא מצי עביד לכתוב עכשיו דלא מקרי לשמה:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק פ״ד סימן י״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.