והנה אם כדעת המגיה לדמות נשתטית לההיא דיבמות הי' נראה דאף להפוסקים דלא בעי' שליחות בכתיבה מ"מ פסול, דפשטא דסוגיא דיבמות כתב גט וכו' משמע דכתיבה לחוד איכא ג"כ קפידא, וע"כ הטעם כמ"ש הרמב"ם, כיון דבשעת הכתיבה אינה ראויה להתגרש לא מקרי כתיבה לשמה אך מדברי המגיה שם נראה דלשיטת תוס' דלא מצי משוי שליח כיון דלא מצי עביד, דלהפוסקים דשליחות לא בעי' בכתיבה אינו מזיק אם כתב הסופר קודם האירוסין, ולדבריו ע"כ להנך פוסקים הסוגיא דיבמות מיירי שאמר כתוב ותן וזהו דוחק גדול, גם עיקר הדברים תמוהים, דממנ"פ לפ"ז גם להפוסקים דבעי' שליחות בכתיבה יהא מהני, דהא הבעל יכול לכתוב עכשיו וליתנו לה אחר אירוסין, ולענין הכתיבה מקרי מצי עביד, ואיך תלוי זה במחלוקת הפוסקים האלו בענין שליחות לכתיבה:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק פ״ד סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.