והנה אף אם נידון כמ"ש מעכ"ת הגאון ני' דבפשט לו הרגל דיכול לגרשה בע"כ אף אחר חרם דרגמ"ה, מ"מ בנ"ד כיון דנשאת בזה כתב הרמ"א סי' נ"ב דחייב בכל דבר שהאיש חייב לאשתו, ונקטו כל האחרונים הב"ח והח"מ והב"ש לפשיטות ועיקר הסברא נ"ל דהכי הוא, דבארוסה דעדיין לא נתחייב בחיוב הבעל לאשתו אלא דמקבל לנפשיה להשיאה לזמן מוגבל בזה דשניהם התחייבו והתקשרו זה לזה, האב קשר עצמו לשלם לזמן ההוא הנדוניא, והוא קשר עצמו לנשאה לזמן ההוא, הוי כתלאן זה בזה דשנים שנתקשרו זה לזה לעשות כך וכך אם זה אינו מקיים התחייבות גם השני א"צ לקיים ההתחייבות, דהתחייבות לנשאה היינו לזמן פלוני אחר סילוק הנדן, משא"כ בנשאה דכבר נתחייבו חיובי בעל קודם שנעשה כנגדו התחייבות, ול"ש לומר דהוי כתלאן זה בזה, והתחייב רק אחר קיום התחייבות של נגדו, דהא נתחייב בכל דבר במעכשיו ונצטרך לומר דהוי דרך תנאי שמחייב א"ע במעכשיו על תנאי שמסלק לו הנדן ומאן מפיס הרי לא הזכירו ענין תנאי, והוי כב' חיובים, הוא נתחייב לה בכל החיובים ואביה נתחייב לו בנדן והוי כבע"ח דעלמא:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ס״ה סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.