תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ס״ה סימן ד׳

מ"ש מעכ"ת נ"י דרך פלפול להוכיח דאיסור זיווג ראשון גם באירוסין והאריך בביאור הירושלמי, הנה מ"ש להשיג על דברי תשובת פנים מאירות על אשר שלח ידו להגיה, יפה כתב, וגם אני כתבתי כן על הגליון פנים מאירות, גם מה שהקשה על הירושלמי איך חייל איסור דמחזיר גרושתו על איסור סוטה. גם אני עמדתי בקושיא בזה ימים רבים, והוספתי לבאר דליכא למימר דבאמת גזה"כ דבזה איסור חל על איסור, דהא באמת אין הכרח מקרא, די"ל דקרא אצטריך היכי דהוזמו עידי טומאה, דלמפרע ליכא איסור סוטה, אלא דירושלמי נקט תירוץ מרווח יותר בפשיטות, וא"כ מנ"ל הדין דהוי גזה"כ האחע"א, ומ"ש מעכ"ת נ"י לתרץ דעלה דידה שפיר חייל איסור מחז"ג דהיא לא נאסרה לבעל משום סוטה כיון דטוענת ברי אלא דהבעל אסור בה דאין לו ברי, וא"כ אמרינן מגו דחייל על אשה חייל ג"כ על בעל, לא נתחוורו לי דבריו בזה, כי מלבד דהיסוד אינו, דהרי בקינוי וסתירה בלא שתיקה אסורה לבועל ובתרומה, וכמ"ש הב"ש סי' י"א סק"ב, ובמ"ל פ"ב מהל' סוטה הלכה י"ב, ואף להח"מ משמע רק כיון דאומרת הרני שותה והבעל מעכב, אבל באירוסין דא"י לשתותו אסורה לבועל אף דטוענים ברי, אעפ"כ אסרה התורה, וא"כ איכא ג"כ עלי' האיסור סוטה, גם אף אם יהיבנא ליה זה, הא מ"מ אם קמי שמיא גליא דזינתה כיון דאסורה מחמת סוטה לא חל עליה איסור מחז"ל, דמה בכך דהב"ד מאמינים אותה לגבי נפשה, הא מ"מ כיון דבאמת זינתה לא חל עליה איסור מחז"ג, א"כ איך אפשר ללקות הבעל משום מחז"ג, הא כיון דלגבי דידה מחזיקים אותה לספק זינתה, ממילא הוי המלקות בספק דשמא באמת זינתה ולא חל עליה איסור מחזיר גרושתו וליכא כולל, וזכורני דרציתי ליישב הקושיא ג"כ כסגנון מעכ"ת נ"י ובאופן זה, דהקרא מיירי בקינוי וסתירה לחוד, ובזה מכח לאו דמחז"ג יכולים להתרות אותו בממנ"פ דמתרינן אותו או דעובר משום סוטה היינו אם זינתה או דעובר משום מחז"ג, דאם לא זינתה איכא לאו דמחז"ג, ואם זינתה איכא לאו דסוטה, דבכה"ג לא הוי התראת ספק, כמ"ש תוס' זבחים (דף ע"ח ע"א) אבל לא נחה דעתי בזה, דהתינח אם הי' איסור דקינוי וסתירה בדרך ספק לחוד, אבל כיון דבאמת עשאו הכתוב הספק כודאי וכתבו התוס' בסוטה (דף כ"ח) דאפילו אם היא טהורה נענש בב"ד של מעלה כמו בא על חייבי עשה, א"כ חזינן דכך גזרה התורה דבעוד שהספק לנו אם זינתה אף אם באמת קמי שמיא גליא דטהורה, מ"מ אסורה בעשה, א"כ אין כאן ממנ"פ, די"ל דלמא לא זינתה וליכא לאו דסוטה, ומ"מ אסורה בעשה כיון דלא נתברר לנו ההיתר ולא חל על איסור מחז"ג, ומה"ט רציתי לדון דרך יישוב קצת על קושיית תוס' בסוטה שם דמאי נ"מ אם אסורים בספק או ודאי, כגון בנשבע שלא לשמש עמה, דאם הי' איסורה רק מספק, היינו יכולים להתרותו ולהלקותו ממנ"פ אי משום לאו דסוטה אי לאו דשבועה, אבל מה שעשה הכתוב כודאי היינו אף אם טהורה היא אסורה בעשה, תו ליכא ממנ"פ ואין לוקין, וגם נ"מ אף בלא התרו אם אחת ששתה ונמצאת טהורה אם אסורה לו מחמת השבועה בענין דחל, כגון קונם תשמישך עלי, דאם אסורה רק מחמת ספק, ממילא כיון דאגלאי שהיתה טהורה חל הנדר למפרע, אבל אם אסורה בודאי אף דנמצאת טהורה מ"מ היא באיסור עשה עד עתה ואין איסור חל ע"א, דבזה לא מתלי תלי וקאי, כיון דבעידן שיצא השבועה מפיו, לא חלה כמ"ש הש"ך יו"ד סי' רל"ח סכ"ה. ואין כאן מקום להאריך עוד: