תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ס״ה סימן ו׳

מ"ש מעכ"ת נ"י בארוכה לדונו באומדנא, הנה אף אם נחליט זה לאומדנא דמוכח כמו מתנת שכ"מ וכדומה, זהו שייך באם הי' חיוב מזונות וכדומה לאו מתקנת חז"ל, אלא מכח ששעבד לה אנא אפלח אמרינן דאדעתא דהכי לא נתחייב, ועל אופן זה כל האומדנות דאדעתא דהכי לא נתן והוי כמו קנין בטעות, אבל הכא מיד שנשאה מוטל עליו החיוב מזונות, או מדאורייתא או מדרבנן, א"כ אף דהי' יכול להתנות ע"מ שאין לך עלי מזונות מ"מ בשביל אומדנא לא נעשה מעשה חדש ענין תנאי לפטור עצמו, והארכתי בזה במקום אחר בראיות ברורות, זולת דנידון על שורש הנשואין דאדעתא דהכי לא נשאה ובטלה הנשואין, וזה ודאי אינו, דא"כ נימא דבטלו גם האירוסין, כיון דאירסה ע"ד שיסלק לו הנדן, ותנשא לו, והרי במתני' דפשט לו הרגל מבואר דצריך גט, ואף אם נימא דמ"מ הוי אומדנא על חיוב הממון דלא נתחייב אדעתא דהכי, מ"מ לא פקע ממנו חוב העונה, דכמו דא"י להתנות ע"מ שאין לך עלי עונה אם יהי' כך וכך, וכיון דנתחייב בחיוב עונה, ממילא חל חרם דרגמ"ה בלי לגרש בע"כ, ושאני בארוסה דעדיין אין עליו חיוב עונה, וכיון דא"צ לכונסה דהוי כתלאן זה בזה לא חל חרם דרגמ"ה, כיון דאין עליו חיוב אישות, משא"כ בנשואה, ובאמת מסברא זו הי' קשה לי במאי דאסברה לי' לרב בקדשה ע"ת וכנסה סתם דאין אדם בועל וכו' אבל לענין כתובה בתנאי, והר"ן הקשה דהא מ"מ הוי ב"ז משום דכל הפוחת, ותירץ דמ"מ איהו לא משוי ב"ז, וזהו רק בממילא כביאת זנות, או דביאה אירוסין עושה ול"ש בזה כל הפוחת עיי"ש, ואמאי לא הקשו ביותר, כיון דרב ס"ל בר"פ הכותב דבדבר שבבמון תנאו בטל, גם ס"ל דבדרבנן עשו חיזוק כשל תורה, א"כ ממילא במתכה ע"מ שאין לך עלי כתובה תנאו בטל, א"כ איך אפשר לומר דבממון התנאי קאי, הא כי היכי דאין יכול להתנות ע"מ שאין לך עלי כתובה, נימא ג"כ דא"י להתנות ע"מ שיהי' לך מום תהי' לי נשואין בלא כתובה, ובזה אין מספיק תירוץ הר"ן הנ"ל, דממילא הוי ב"ז, הא מ"מ התנאי בטל ויש לה כתובה, ואם נאמר כיון דהטעתו והוא מתנה ומקפיד לא הוי נגד תקנת חז"ל, ומדינא תהי' נפקעת בלא כתובה והתנאי קיים, וממילא גם על קושייתם דהוי ב"ז י"ל הכי דהיכי דרצונו ליתן לה כתובה רק דהטעתו ומהראוי דנפקעת בלא כתובה ליכא ב"ז, והארכתי בזה, עכ"פ לענין חיוב עונה נלע"ד דלא פקע, וממילא חל בזה חרם דרגמ"ה, ובפרט דהרמ"א פסק דחל על הבעל כל החיובים, ומ"ש מעכ"ת דהרמ"א מיירי היכי דיש לו פרנסה ממק"א דליכא אומדנא, זהו דוחק להעמיס כן בכוונת הרמ"א דמסתם סתם ולא חילק, ומי יבא אחרי הכרעת רבינו משה אשר כל יום אנו הולכים לאורו, ובפרט במקום דליכא חולק להדיא, לזה לדעתי קשים הגירושין, זולת מטעם האחרון, שכתב רומעכ"ת דהוי כמורדת כיון דאינה רוצית לילך למקומו, ובפרט בהי' כן תנאי במפורש כשכנסה, וכה"ג כתב ממש בשו"ת לחם רב [הוא בעהמ"ח לחם משנה] סי' נ"ה התיר שם לישא אשה על אשתו. וא"צ לסלק הכתובה, דהיינו התוס' כתובה מסך הנדן והוספת שליש, כיון דלא קיבל הנדן אדעתא דהכי לא נתחייב לה בתוס' כתובה, כמ"ש בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קס"ט וח"ג סי' רס"ב ממה שנתיר לו לגרשה בע"כ דהמשמעות הפוסקים דבזה לא נסתפקו אם לא גזר רגמ"ה לעולם, ועי' בתשובת ב"י: