אמנם נ"ל דדברי הב"ש אינם מוכרחים, די"ל דעד כאן לא היקל הרמ"א בשוגג לסמוך על המהרי"ו והא"ז אלא בצירוף קולא דעת הרמב"ם והר"ן, דהיינו דבהבחנה א"צ גט, וכמו כן במינקת חבירו בקידש אבל בנשא מינקת חבירו דלכ"ע צריכה גט אפשר דאין לסמוך על הקולא דשוגג לחוד, והכי משמע בביאור ההגהה דכתב תחילה וי"א דאין חילוק בין קידש לנשא, וע"ל סי' כיצד נוהגים עכ"ל, דהיינו להקל בכהן במזיד ובישראל בשוגג, וכיון דבמזיד בכהן בודאי אין היתר רק בקדש לחוד, לסמוך על הרמב"ם, דאלו בנשא לכ"ע צריכה גט, ה"נ הקולא בישראל בשוגג הוא רק בקידש לחוד, א"כ מ"ש הב"ש דבכנס בשוגג דמבואר לעיל להתיר, ה"ה כאן אינו מהדומה, דהתם יש צירוף דעת הרמב"ם וסייעתו דבהבחנה א"צ גט, וה"נ כאן בקידש לחוד, אבל בנשא מינקת חבירו בשוגג מניין לנו להקל, ועי' במ"ל הביא ראיה דהרא"ש אוסר אפילו בשוגג, גם ביש"ש חלק על הא"ז הנ"ל, ולזה בעניי לא מצאתי מקום להתיר במינקת חבירו ונשא בשוגג:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ס׳ סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.