תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ס׳ סימן ו׳

אמנם מה שיש לצדד להקל, למ"ש הא"ז ומהר"י הובא בד"מ להקל בשוגג דא"צ גט וסגי בהפרשה, ועי' ד"מ שם שכתב לענין הבחנה, וז"ל, וכתב מהרי"ו סי' ע"ג, דוקא כשעברה וקדשה במזיד, אבל בשוגג די בהפרשה, ודוקא ששניהם שוגגים, אבל כשהיא מזידה צריכה גט וכשמפרישים אותה א"צ הרחקה כמו בברח אלא די בברח לעיר אחרת מהלך ב' וג' ימים, וגם ישבע שלא ישוב אל המקום שהיא שם עד תום כ"ד חודש, וכתב בתה"ד סי' רט"ז, הא דמחלק בין שוגג למזיד, הם דברי הא"ז, ודוקא שוגג לגמרי וכו' וכתב הבנימנין זאב סי' קכ"ט דאין לסמוך ע"ז אלא בכהן שאם יגרשנה אסורה לחזור לו, אבל בישראל צריך לגרשה עכ"ל, ול"נ דבכהן יש לסמוך אהרמב"ם והר"ן והה"מ והב"י היינו דבחדשי הבחנה א"צ לגרשה] ובישראל יש לסמוך על מהרי"ו, עכ"ל, ושוב כתב הד"מ וז"ל וע"ל רסי' זה מ"ש לענין הלכה, עכ"ל, מבואר דקולות הנ"ל שכתב בהבחנה הוא ג"כ במינקת חבירו ולסמוך בשוגג על המהרי"ו והא"ז, ובפסקי הרמ"א בספר המפה כפי הגהת הב"ש סקי"ז שצ"ל יש לסמוך עיי"ש, ובסעי' י"ב בהגהה ובב"ש שם כתב להדיא וז"ל ואם בשוגג כנס מבואר לעיל דיש להתיר: