גם נראה לענ"ד לדון דדברי הב"ש המה רק אם יש להבעל ממון לעצמו, אבל בנ"ד דהבעל ארטילאי וצריך לחסר צרכי קבורה מהנכסים שלה י"ל דהוי כחסר דמחזיר החצי מהנשאר בעין דלא נעשה בע"ח וא"צ להשלימם מחלקו, הגם דזה צריך ראיה גדולה, דבפשוטו י"ל דלא מקרי חסר רק מה שהוציא בחייה [דבכה"ג אף בבזבז פטור כדמשמע בהגהת ש"ע סי' נ"ב] דהתקנה לא הי' רק במה שבא לירש בשעת מיתתה, אבל במה שמוציא לצרכי קבורה, י"ל דמיד בשעת מיתתה זכה האב בחלקו, וההיא דתשובת מיימוני סדר נשים סי' ל"ה דמנכה צרכי קבורה, היינו מטעם המבואר שם, כיון דלא ירית אין מחוייב כלל בקבורתה, א"כ י"ל דלא מקרי חסר ממילא הדין דמחלק הבעל ינוכה כל צרכי קבורה לדעת הב"ש ונ"ש הנ"ל, מ"מ כיון דמ"מ יש לצדד דצרכי קבורה בכלל חסר, דזהו שייך ג"כ לעסק דידה, [דהרי יתר מזה כתבו האחרונים בשם המרדכי דהבעל ניזון ל' יום מהנדן אחר מיתתה] וכאן דבלא"ה קיימנו לנכון דברי הח"מ, נראה לענ"ד דעכ"פ בזה שהוא גברא ארטילאי יש לסמוך למעשה דהדין דצרכי קבורה מאמצע:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ט סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.