ולכאורה סתירה לזה מדברי תוס' ישנים (דף י"ד ד"ה חדא דקמודה) זהו לל"ק דיבמות וכו' הרי דס"ל דלר"י גם חששא דאפקרה לא מהני ברי וח"כ, גם הריטב"א בחידושיו שם כתב דחדא דקמודה, היינו שלא זזה ידו ממנה, דאי לא"ה נימא מדאפקרה, ובשיטה מקובצת כתב שם הר"י מיגש ליישב הא דאמר אביי ואי לא מודה וכו', הא בזה שוי' אנפשה חד"א, היינו דאינו מודה שלא זזה עינו ממנה, אבל טוען שבא עליה, הרי מפורש דלר"י גם לחששא מדאפקרה לא מהני ברי וח"כ ולהר"י מיגש מבואר יותר דגם לגבי זה אמרינן לא תעביד עובדא, א"כ לזה דוקא בארוסה דכולם פסולים לה, וכדדייק רש"י, וביאר בשיטה מקובצת דכוונת רש"י עפ"י דברי הריטב"א והר"י מיגש הנ"ל, דהא דקרי לה בש"ס רוב פסולים היינו דלא מודה, דאינו אומר דלא זז ממנה, אבל אומר דנבעלה, וכיון דהוי רק ספק אם אפקרה מקרי כמו ר"פ, אבל היכא דאין כולם פסולים לה, כיון דאפשר דלא מפקרה לא מקרי רוב פסולים עיי"ש, א"כ י"ל דמקרי אפילו ר"כ כיון דהוי ספק אפקרה ומיעוט כשרים הוי כמו סמוך מיעוטא לפלגא והוי רוב:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ד סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.