תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ד סימן ג׳

הנה אם ידוע שבא עליה הכשר ואומרת שלא נבעלה לאחר, אף דהב"ש כתב דחיישי' למדאפקרה ובעי' רוב כשרים, מ"מ אנכי פקפקתי תמיד בזה, דהא הוי ס"ס, ספק לא אפקרה, ספק לכשר, ומותרת ממנ"פ לר"י מדין ס"ס, כמו באלמנת עיסה, ולר"ג מדין ברי וחזקת כשרות, אח"כ מצאתי כן בספר דגול מרבבה יעיי"ש, דכתב אף דליכא רוב כשרים, משמע דדעתו בפשוטות דברוב פסולים אסורה דלא מקרי ס"ס, דאם אפקרה, אפקרה לאחד מהרוב, ולענ"ד יש לדון גם בזה, דדלמא אזלה איהי לגביה, והו"ל קבוע, זולת למ"ש הרשב"א בחידושיו לקדושין (דף ע"ג בד"ה מאי אמרת) דברוב כשרים כיון דאם אזיל איהו לגבה הוי רוב, ואי אזלה איהי לגביה הוי ספק, מקרי רוב צדדים להכשיר, ה"נ י"ל בר"פ דמקרי רוב צדדים לפסול, אמנם לענ"ד בלא"ה יש לומר דעד כאן לא פליג ר"י על ר"ג דברי וחזקת כשרות לא מהני אלא בבאנו לדון על הבעילה למי, כיון דודאי נעשה המעשה אתרע או מטעם הירושלמי דרוב זנות רצה אחר הפסולים, אבל לענין הספק אם נעשה מעשה, היינו בעילה אחרת, יש לומר דמהני ברי וח"כ, וכדמוכח לכאורה מהא דאר"י הרי זו בחקת וכו' עד שתביא ראיה לדבריה מה מהני ראיה דאיש פלוני כהן, נימא מדאפקרה, אע"כ דלענין זה מהני ברי וח"כ שלה, וההיא דיבמות במקור הדין דמדאפקרה בבא על ארוסתו, דס"ל לרבא הולד ממזר, ולא מהני בדיקת אם, י"ל דאין הטעם דרב סבר כר"י אלא דס"ל כר"א, דמאן דמכשיר בה פוסל בבתה, וליכא ח"כ לבתה, ובלא"ה צ"ל כן דאם איתא דטעמא דרב דסבר כר"י, הא דפרכינן בכתובות ארב דאין אוסרים על היחוד נימא דלא כר"י אמאי לא פרכינן ביותר למרמי רב אדרב, וזה יש לדחות קצת, אבל ראיה גדולה מדברי תוס' (דף י"ד ד"ה כמאן וכו') דרב כר"ג א"כ מוכח דטעמא דרב דס"ל כר"א דחזקת אם לא מהני להולד, אלא דבזה שפיר הדין דקיי"ל דלא כרב, כיון דר"י ס"ל דמכשיר בבתה, ורב ור"י הלכה כר"י, כן נראה לענ"ד כוונת תוס' וכיון שכן שפיר י"ל דמה"ט חושש רב לדאפקרה, ולא מהני ברי דידה, כיון דלהולד ליכא ח"כ, אבל לגבי דידה וכן לדידן גם לבתה מהני ברי וח"כ שלה אף לר"י שלא נבעלה עוד, ומההיא דמדמין ביבמות להא דילדה תאכל בתרומה, אף דהתם הוא לגבי דידה, מ"מ במאי דחיישינן דאפקרה לישראל, זה אינו נגד ח"כ שלה, דאם נבעלה לישראל כשר, לא אפסלה בביאתה, אלא דהבן אינו מאכילה בתרומה, ולזה אין לה ח"כ, ואדרבא קצת חזקת איסור: