תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ג סימן ט״ז

ואך יש לפקפק, דנהי דעדים מכחישים זה את זה היכי דצריכים ב' עדים אבל למה דחשש הרמ"א סי' מ"ב ס"ה להחמיר בע"א בקדושין, י"ל דבמכחישים הוי עכ"פ ע"א בקדושין וכמ"ש הב"ש סי' י"ז סכ"ה בעידי מיתה שהוכחשו בחקירות עיי"ש, ואולי יש לצדד דזהו רק במודית לדברי העד, אבל בנ"ד כיון דאומרת דלא הי' כוונתה מעולם לקדושין אף די"ל דאינו דומה לדברי החלקת מחוקק סי' מ"ב, ומה דהקשה הב"ש דדמי לנסכא דר"א, כבר כתבתי במק"א בארוכה דהא בנסכא הטעם רק מחוייב שבועה ואי"ל, אבל למאן דלא ס"ל מחוייב שבועם ואיל"מ, וכן לדידן בקרקע נאמן במגו דהי' מכחיש להעד, דמ"מ בנ"ד ליכא כ"כ מגו דלא ידעה שהם מוכחשים וחשבה שהם עדים גמורים ולא רצתה להכחישם, וגדולה מזו כתב הרא"ש בשו"ת הובא בש"ך סי' נ"ח דלא אמרינן מגו דהי' מכחיש לעדים פסולים, מ"מ י"ל דכל שעפ"י דיבורה אינה מקודשת הוי כמו מכחשת להעד, והארכתי בזה במק"א, גם י"ל דבנ"ד עדיין מכחשת להעדים במה שאמרה דנתינת טבעת הי' בשתיקה ולא דיבר לה כלום, וכיון דעדיין מכחשת להעד יש לה מגו שהיתה מכחשת אותם דלא שדיך כלל: