ואמנם בזה יפה כוון מעכ"ת נ"י כיון דהוי דין מרומה בעינן דרישה וחקירה והרי הוכחשו בחקירות דזמן, דזה אמר ביום ה' אדר קודם מנחה, וזה אומר שהי' בלילה שהוא ו' אדר, ובאמת לא הוצרך מעכ"ת להקדמה זו דהוי דין מרומה, דבלא"ה אף דא"צ דוח"ק מ"מ אם הי' דרישה וחקירה והוכחשו בחקירות עדותן בטילה, כדפסקינן להלכה בש"ע חוה"מ סי' ל' ס"ב, ומצד הודאתה שאמרה ג"כ שדיבר עמה שדוכים בתחילה, מ"מ הא אמר שנתן לה בשתיקה, ושכוונתה מתחילה ועד סוף הי' רק דרך קישור שדוכים ולא ענין קדושין אף דליכא כ"כ מגו, דהיא לא ידעה דעדים מכחישים זה את זה, מ"מ כיון דלדידן ליכא עדים ורק מדין שוי' אנפשה חד"א, ובזה כיון דלדבריה לא הבינה כלל, ולא היתה כוונתה על ענין קדושין רק התקשרות שדוכים שלא יתפרדו זה מזה להנשא לאחר, והחופה והקדושין יהי' אח"כ מעולם לא שוי' אנפשה חד"א:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ג סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.