תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ב סימן ו׳

ובנידון הב' מצד היחוד כתוב במהרי"ק שם כיון דאינה מסורה בידם ולא שהתה זמן רב ולא הי' הסתירה לשם זנות מותרת, משמע דבעינן כולהו לטיבותא, כי המרדכי ס"ל החילוק משהתה, ותוס' והר"ן והרשב"א והה"מ כתבו החילוק דמסורה בידם לזה הוצרך המהרי"ק ב' למעליותא, וא"כ י"ל דרק בנידון דידי' דמה ששהתה בבית הכומר לא מקרי שהתה כמ"ש שם, דנותנים אותה אצל כומריות צנועות דהמה סגור ומסוגרים מבלי יבא איש שם כ"א בדוחק גדול, ומי יודע אם גם השתא נהוגי באופן זה, והנה אף דבאמת נראה עיקר לדינא החילוק דמסורה בידם כלישנא דהרמ"א סוף סעיף ד', וכן מוכח שפסק הרמ"א שם במ"ש ובשעת השמד שהמירו דתן מחמת אונס וחזרו בהן לאחר שעבר האונס יש להקל להתירן אפילו לבעלן כהנים, וביאר הב"ש לנכון דמיירי בהמירו מיד, הרי אף דשהתה אצל הנכרי כל משך זמן האונס, מ"מ כיון דמשעה שהמירה לא היתה מסורה בידם, וגם לרצון ליכא חשש כיון דהמירה באונס משום הכי שרי, הרי קיי"ל להלכה דאף בשהתה אם אינה מסורה בידם דמותר, מ"מ זהו ביחוד בעלמא, אבל בנדרה להמיר בזה משמע דבעי' דוקא בלא שהתה כמשמעות לישנא דהב"ש סק"ל, והיינו דמ"ש המהרי"ק אחר שהאריך שלא לדונה כמומרת, כתב וז"ל ועוד נ"ל להביא ראיה לכאורה מדברי הר"ש משאנץ, דאפילו היתה עושה מעשה לו מתסרה בשעה מועטת וכו', א"כ י"ל דמהרי"ק לא סמך על היתירא דבדיבור בעלמא לא נעשה מומר, רק בצירוף הך סברא דבמומרת ממש ג"כ יש צד להקל בזמן מועט, וא"כ י"ל נהי בנתייחדה עם נכרי באינה מסורה לא חיישינן לשהתה, היינו דל"ח כלל לאונס באינה מסורה בידם. אבל מ"מ בנדרה להמיר דיש מקום לדונה כמומרת, והחשש שזינתה ברצון בזה ליכא מעליותא דאינה מסורה בידם ובעינן דוקא לא שהתה דיש בזה סניף דעת הר"ש משאנץ דגם במומרת יש להקל כה"ג, מש"ה סמכי' בזה בנדרה להמיר, וא"כ צריכים לידע אם בנ"ד הוי כעין עובדא דמהרי"ק, דבשעה שהיא בבית כומר היא מופרשת מאנשים בענין דליכא חשש דזינתה: