ואך במהרי"ק הוסיף עוד היתר, דאפילו אם בפ"א נעשה מומר דוקא בעביד מעשה אבל לא בדיבור בעלמא דאלך ואעבוד, ונראה דזהו הכרעת הרמ"א להלכה, דכתב בסי' ז' סי"א ומיהו אם נדרה עצמה להמיר וחזרה מותרת לבעלה, משמע דבהמירה ממש אף בפ"א מחמירין, והיינו מטעם דקיי"ל לעיקר דבפ"א נעשה מומר, אלא דבנדרה להמיר בזה מקילין, ואף דגם על סברא זו קשה לי, דאם נימא דלכ"ע בדיבור בעלמא בפ"א לא נעשה מומר, היאך הוכיחו תוס' לימוד הדין דפ"א לא נעשה מומר מההיא דשחט לזרוק, דמה לע"ז, והתוס' משאנץ כתבו לדחות הראיה, והרשב"א כתב לתרץ דמיירי ע"מ שיזרוק נכרי דמה לע"ז, [ואף דאמרינן בסנהדרין דמודה ר"ל דהוא בסייף, צ"ל היינו אלו אמר כן שהוא עצמו יזרוק דמה לע"ז, ובאמת קשה לי, דא"כ בפשוטו י"ל דמיירי בשוגג, ומודה ר"ל דאלו עשה כן בנזיד הוא בסייף] ואמאי לא תירצו בפשוטו, נהי דהעובדו בסייף, מ"מ כיון דאמר רק שיזרוק דמה לע"ז ועדיין לא עביד במעשה מש"ה בדיבור פ"א לא נעשה מומר, וזה יש לדחות, כיון דהשחיטה על שם כך מקרי מעשה, אבל מ"מ קשה על ראייתם מההיא דספ"ב דחולין, הא י"ל דמה דמשני בישראל מומר, היינו דאמר אלך ואעבוד, דבזה לא אמרינן לצעורי קמכוון, ומ"מ לא מקרי שחיטת מומר, דבפ"א בדיבור לא נעשה מומר, ואולי י"ל מדאמרינן שם א"ל ר"א בריה דרבא לרב אשי התרו בו מאי, משמע דהך תירצא בישראל מומר ס"ל כן לר"א, ולר"א לשיטתיה בסנהדרין (דף ס"א ע"ב) דמשני בישראל מומר, הרי דס"ל דאלך ואעבוד אינו חייב ולא שייך לקרותו בשם מומר, אע"כ דמיירי בעבד בפועל, והוכיחו שפיר עכ"פ כיון דמהרי"ק כתב להקל בזה וגם הרמ"א קבע כן להלכה אין להרהר עוד בזה:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ב סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
