תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ב סימן ז׳

ואולם כל זה אם היתה נשואה דמזה מיירי המהרי"ק והרמ"א בש"ע דנקט רק מותרת לבעלה ולא נקט להשיאה לכהונה. כי בפנויה להשיאה לכהן הא המהרי"ק שם כתב בהא דכתב הסמ"ג בשם בה"ג דבנסתרה עם נכרי אסורה דדמי לשבויה דיש לומר דלא פליג, אבל הנך פוסקים דמתירים בפ"ב דע"ז ביחוד בעלמא, דבה"ג מיירי להנשא לכהן דלא מפקינן מיניה, או דיש לחלק בין יחוד לנסתרה ע"ד זנות, ואם כן להלכה התיר המהרי"ק בלא נסתרה לשם זנות, דזהו לב' תירוצים אלו מותרת לבעלה, אבל בפנויה להשיאה לכהן י"ל דחיישינן לתירוצא הא' הנ"ל, אף דדברי המהרי"ק בתירוצו הא' הנ"ל תמוהים לי, הא', דהרא"ש בע"ז כתב ותימא הוא אם אסור, א"כ אם נתייחדה עם נכרי שעה א'. וכן כל אשה שנתייחדה תיאסר לכהונה, נראה דקושי' השניה היא דכל פנויה או אשת ישראל דנתייחדה לאחר שתתאלמן תיאסר לכהונה, א"כ משמע דבתירוצם ביחוד בעלמא לא נאסרה גם בפנויה לא נאסרה, וכן באגודה פ"ב דע"ז כתב וז"ל, היינו היכא דהאשה מסורה בידם דומיא דנחבשה אבל הנך שנתייחדו עם הנכרי באקראי בעלמא או פנויה שנתייחדה באקראי בעלמא לא מתסרה, הרי דמיקל אפילו להשיאה לכהן, והרי המהרי"ק הביא בחשבון חבילות הגאונים האגודה והרא"ש הנ"ל, ואיך כתב אח"כ דהנך פוסקים לא פליגי אבה"ג, די"ל לכתחילה אסורה להנשא לכהן, והרי הרא"ש והאגודה מתירים בפירוש גם לכתחילה, גם הא מכל הפוסקים משמע דבבהמה הוא דאסרינן כיון דמסורה בידם, והא גבי בהמה להקריבה הוי לכאורה כמו פנויה להשיאה לכהונה, ואפ"ה משמע דוקא משום דמסורה בידם, ויש לדחות קצת, גם הא ללשון בה"ג דדמי לשבויה ממילא אסורה גם לבעלה כמו שבויה, וגם מה שהכריח המהרי"ק שם דודאי כ"ע מוכחים לסבור כהבה"ג, דהרי ראיית בה"ג טובה מדהשיב ר"ג לר"י רוב נכרים פרוצים בעריות, א"כ בנתייחדה עם נכרי שפיר דמי לשבויה, נראה לענ"ד דתשובת ר"ג כך היא, דהנכרי רק פרוצים ולא היא, ובשבויה חיישינן דאנסו אותה כיון דמסורה בידם, אבל בנסתרה עם נכרי נהי דהוא פרוץ, מ"מ היא לאו פרוצה ומסתמא לא מתרצית לו, ולאונס ליכא חשש כיון דאינה מסורה בידו, וא"כ לכאורה נראה בפנויה שנתייחדה להתירה לכהן כפשוטו, דהרא"ש ובה"ג הנ"ל, והכי משמע דברי הטור סי' כ"ב דבנתייחדה לפסול לה אין אוסרים ולא חילק, ומשמע דגם בנתייחדה עם הנכרי. אך מ"מ בנדרה להמיר דבלא"ה גמגמנו הרבה על היתירא דמהרי"ק, אלא דחלילה לדון נגדו, וכיון דנראה דלמהרי"ק ס"ל דנתייחדה עם נכרי אסורה להנשא לכהונה, דהא לא הכריע איזה תירוץ שתופס לעיקר, דדלמא העיקר כתירוצו הא' דלכתחילה אסורה להנשא לכהן, וא"כ אין אנו דנין בזה נגד המהרי"ק, וביותר דאולי גם המהרי"ק בעיקר התשובה דלא חיישינן לדונה כמומרית י"ל דלא סמך על זה רק שלא להוציאה מבעלה כעובדא דידי' בצירוף כל הסברות די"ל דבפ"א לא נעשה מומר, וי"ל דעפ"י דיבור בעלמא קיל יותר, אבל להתירה לכתחילה להנשא לכהן לא שמענו, ולישנא דהרמ"א מותרת לבעלה, משמע הכי דדוקא לבעלה אבל לא להנשא לכהן, והמחבר בתחילת הסעיף נקט ע"י ממון מותר לכהונה, והרמ"א גבי נדרה להמיר שינה בלשון ונקט מותרת לבעלה ולא נקט לכהונה, ואף דגבי נחבשה קתני רק מותרת לבעלה ואפ"ה כתב המחבר לכהונה, דמשמע אפילו פנויה היינו דס"ל דדינא דמתני' אפי' להתירה לכהן, ואפשר דמוכח כן מרומיא דהש"ס ע"ז (דף כ"ג) ומוכח מזה דיש לחלק בין לכתחילה לדיעבד להתיר גם בבהמה דיעבד, ובהמה דמיא לפנויה להשיאה לכהן וכנ"ל. אבל הרמ"א דשינה בלשונו מלשון המחבר נראה דס"ל דאין להתיר רק דמצינו במהרי"ק דמיירי לבעלה, ובפרט בנ"ד גרע קצת מעובדא דמהרי"ק כיון דהי' לה קשר ומדובר עם הערל להנשא לו, א"כ י"ל דחיישינן טובא דנתרצית לו, כיון דממילא רצונה להנשא לו אף דלא מקרי כ"כ סתירה ע"ד זנות, דהתם רגלים לדבר דסתירה זו ע"ד זימה, מ"מ גרע הרבה מעובדא דמהרי"ק [אף די"ל דנ"ד עדיף בחד צד דלא הוי מומרת דעושית רק לאהבת הערל, והוי כמו עובד מאהבה או מיראה דקיי"ל כרבא דפטור, מ"מ נראה דזהו רק במשתחוה לע"ז מאהבה או מיראת אדם דאינו מקבלו לאלוקי, אבל הכא אם תנשא לו מוכרחת לנהוג ככל משפטי הגוים, הוי ככופרת בכה"ת לאכול נבילות ולחלל שבתות ולעבור על נדות וכדומה, א"כ מתרצית לכפור בכה"ת] וא"כ אין לנו ראיה ברורה להתירה לכהן, כיון דהר"ם אוסר בנתייחדה עם נכרי אף לאפוקי מבעלה כמ"ש המהרי"ק שם, וגם בכוונת הפוסקים המתירים נסתפק המהרי"ק דלמא לא פליגי עם הבה"ג, והם מיירי לבעלה דוקא, וגם מצד נדרה להמיר דטרח המהרי"ק למצוא צדדים להתיר, ואולי לא סמך רק לבעלה ולא להנשא לכהן, ובשגם דאפילו אם נתייחדה עם ישראל פסולה, משמע מדברי החלקת מחוקק סי' כ"ב, דזהו רק לדברי תוס' קדושין דס"ל דאין אוסרים על היחוד מיירי דומיא דמלקים על היחוד דהיינו אף בפנויה וע"כ דס"ל דזהו בכלל שינויא דהש"ס דמעלה עשו ביוחסין, היינו דמשום מעלה אסרו במודית שנבעלה דלא להני לה המגו, אבל באומרת לא נבעלתי נאמנת, אבל לתוס' כתובות שתירצו דא"א מיירי בא"א או לענין אנוסת אביו, הדין באמת דנתייחדה עם פסול אסורה לכהן, והיינו אף דזהו רק מכח מה דפרכינן שם לימא דלא כר"י, ועלה משני דמעלה עשו ביוחסין וע"ז כתבו תוס' דמיירי בא"א לבעלה ישראל, וא"כ לדידן דקיי"ל כר"ג גם לתוס' כתובות שרי' בפנויה, י"ל דס"ל לתוס' כיון דלר"י עכ"פ בנתייחדה עם פסול אינה נאמנת לומר לא נבעלתי וכיון דאנן קיי"ל ואת לא תעביד עובדא, גם זה בכלל דלכתחילה לא עבדינן כר"ג, ועכ"פ בנתייחדה עם נכרי ובנדרה להמיר מנין לנו להקל להשיאה לכהן, ואין דעתי נוטה להקל בזה, זולת אם ירבו עלי רבותי בטענות ברורות, כן נראה לענ"ד: