תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ב סימן ד׳

גם בעיקר היסוד שכתב המהרי"ק להקל כתוס' מטוך דהא נעשה מומר, הא מצינו גדולי ראשונים דרשב"א וסייעתו דס"ל דאף בפ"א נעשה מומר, והש"ך סי' ב' ס"ק י"ז כתב דכן עיקר, אלא דהיקל שם דבאותו שחיטה לא הוי מומר, והיינו דלא מקרי שחיטת מומר דבהדדי אתי' אבל לענין זנות לא שייך כן, תו כתב המהרי"ק לדון י"ל אף אם בפעם אחת לא נעשה מומר, מ"מ דלמא חשוד הוי וחיישינן לזינתה וסתר זה, דא"כ מה הקשו תוס' מדר"מ, הא ר"מ לא קאמר רק בחשוד לד"א הוי חשוד לכה"ת, אבל לא דהוי מומר, אע"כ דס"ל דע"כ מתני' מיירי באין אחרים רואים אותו, דאל"כ פשיטטא דשחיטתו כשירה, וא"כ מוכח דלפי תירוצם דבפ"א לא נעשה מומר, היינו דאפילו באין אחרים רואים אותו כשר עיי"ש, גם בזה לא זכיתי להבין, דאיך שייך דליכא חידוש בדינא דשחיטתו כשירה, אלא דוקא באחרים רואים אותו, א"כ למסקנא דמוקמינן מתני' כר"י ובשוגג בזה יקשה דבשוגג פשיטא דכשר אפילו באין אחרים רואים אותו, אע"כ דיש איזה חידוש אחר דלא נימא בזה אי עביד לא מהני, או דאשמעי' לאפוקי מדר"י הסנדלר, וא"כ ישאר הקושיא על תוס' דמאי הקשו מדר"מ דלמא חשוד הוא דהוי אבל לא מומר, ומתני' באחרים רואים אותו, והוא תמיה גדולה על תוס' וצריכים לדחוק דקושייתם דמאי פרכינן ונוקי מתני' כר"מ, דלמא ס"ל לרב דמתני' סתמא קתני אפילו באין אחרים רואים אותו וא"א לאוקמי כר"מ במזיד, ובאמת לא הוי קושיא חזקה כ"כ, ומה"ט י"ל דס' רק ומיהו קשה היינו דקשה קצת, וא"כ אין הכרח דתוס' בתירוצם הב' בא לתרץ ג"כ הך קושיא מדר"מ, אלא דבאו לומר עוד תירוץ דמצי מיירי אף בפרהסיא, אלא דבפ"א לא נעשה מומר כדהוכיחו זהו בראיות, והכי דייק לישנא דתוס' במ"ש ועי"ל ולא כתבו לכן צ"ל, וי"ל ג"כ דשטחיות דבריהם כך, דתחילת קושייתם הי' דאף אם בפ"א לא הוי מומר, מ"מ כיון דמומר לחלל שבת הוי כמומר לכה"ת, ממילא בפ"א להוי כחשוד לכה"ת, ועוד דמוקי במזיד, ור"מ היינו דלר"מ אף בשער עבירות הוי חשוד לכה"ת, ותירצו דהכא בצנעא דמומר לחלל שבת בצנעא הוי רק כמו מומר לעבירה אחת, ולא חשוד לכה"ת, וע"ז הקשו דמ"מ למאי דמוקי כר"מ קשה וכיון דמכח קושיא מוכרחים לומר דמתני' באחרים רואים אותו, לזה כתב דמדאתינן לזה מוקמי אף בפרהסיא אלא דבפ"א לא נעשה מומר, עכ"פ יהי' איך שיהי' אין הכרח דתוס' באו לתרץ בעוד י"ל הך קושיא מדר"מ, והרי בתוס' שאנץ לא הזכירו כלל הקושיא מדר"מ וכתב ג"כ ב' תירוצים אלו, עכ"פ קשה לסמוך על היתירא דבפ"א לא נעשה מומר, ובפרט אם הוא בפרהסיא, לפי"מ דביארנו בכוונת המרדכי, דאף לתירוץ זה דבפ"א לא נעשה מומר ומ"מ כיון דפקר כולי האי לעשות כן בפרהסיא הוי מומר: