מ"ש מעכ"ת לדייק כן מלישנא דהרמב"ם דכל שכתובתה מנה אין להם ט"ב, הדקדוק נכון, ומה"ט פקפקתי על ראיית הב"ש שלא כתב הרמב"ם אעפ"י שיש לה עדים, די"ל דהרמב"ם סמך עצמו על מה דכייל דכל שכתובתה ק' דנכלל בזה אעפ"י שיש עדים דגם בזה כתובתן מנה כמ"ש הרמב"ם שם הלכה ב', ומעכ"ת בעצמו ע"כ ס"ל כן, מדלא כתב בפשיטות כמו דדייק הב"ש לענין דאין להם ט"ב, מדלא כתב הרמב"ם אעפ"י שיש להן עדים, ה"נ יש לדייק כן דכתובתה ר', מדלא כתב אעפ"י שיש להם עדים, אלא ודאי דכוונת מעכ"ת דזהו י"ל דהשמיענו הרמב"ם בלשונו הזהב בהלכה ב' בין נבעלה בין לא נבעלה] ולזה אם נדייק לשון הרמב"ם דכל שכתובתן מנה יש לדייק דלא כהב"ש אלא דגם יש להן עדים אין להם ט"ב, אבל לדייק בהיפוך דביש עדים כתובתן ר' זהו אין לו קיום, כיון דמוכח מהברייתא דכתובתן מנה, ולכאורה נסתר מזה דעת הכנה"ג הובא בבאר היטב, דבנשאת אחר שפרסה נדה ומת קודם שתטהר דיש לו ט"ב, דלא מחזיקים ליה לרשע שבעלה, דהא מ"מ כתובתה מנה, דהיא נשואה בתולה והדרן לכללא דהרמב"ם דכל שכתובתן מנה אין להם ט"ב, אמנם י"ל דהרמב"ם לשיטתיה דחופה היינו יחוד, ובזה כיון דעבר ונתייחד אתרע חזקתו וחושש שמא בעלה ג"כ וכונסה בחזקת בעולה, והכנה"ג כ"כ לדידן בחופה בלא יחוד ולא אתרע חזקתו:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״א סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.