תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ט סימן ה׳

וע"ד הדין של החזן, בודאי פשוט דהמרא דאתרא כשר לדון בענינים שיש להיחיד עם הקהל בעניני מסים, אם אין לו נגיעת ממון, וכן המנהג פשוט, ואולם מצד יחיד שדן, דכתב מועכ"ת כיון דצירף עמו ב' פרנסים הוי ב"ד של ג', י"ל דזהו רק במסרב שלא לעמוד כלל לדין תורה, אבל לא באומר רוצה אני לעמוד לדין בב"ד אחר, זולת היכי דיש דיינים קבועים, א"י לומר כן, אבל הפרנסים אינם דיינים קבועים, ומעכ"ת כתב דנקרא לחדר הקהל וכולם כאחד היו מבקשים מאתו לדון ד"ת בזה סתם מעכ"ת דבריו, אם החזן הי' בכלל כולם כא' בזה פשוט דדינו דין כיון דקבלו עליהם. אבל אם כלם כאחד היינו כל הקהל מה מהני זה שנבחר מצד אחד, אם החזן אינו מסרב בפה מלא איני רוצה לעמוד כלל לד"ת, ומ"ש ידידי נ"י דבמכתב מינוי הרבנות שלו שידון דין תורה הוי כקבלו עליהם, יש לפקפק בזה דאם הנוסח כפי נוסח מכתב הרבנות הנהוג לכתוב שקיבל עליו להורות ולדון, הם ענייני התחייבות של הרב שלא ישמט עצמו מזה אבל אין בכלל הזה שקבלו עליהם לדונם ביחיד, ואף שבעירו אין בה דיינים, מ"מ אם הבע"ד אומר ארצה בב"ד של ג' ע"י זבל"א לקרוא לכאן ב' דיינים מעיר אחרת, הדין עמו: