תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ט סימן ו׳

מ"ש מעכ"ת נ"י דהקהל לא מקרי נוגעים, כיון דלא הוקל עליהם עולם בשביל זה, גם הא כבר נפסקה ההלכה דעכשיו נהגו לקבל עדות מהקהל עכ"ד, יש לדון בזה, דדלמא המנהג רק לקבל עדות דמחזיקים אותם שלא ישקרו. אבל לדון דהחשש שיהי' לבם נוטה יותר לזכות עצמם כיון דהם נוגעים י"ל דלא נהגו כן, גם י"ל דלענין עדות הוא דנהגו כן משום דזימנין לא יהיו עדים אחרים יודעים להעיד, אבל לדון דאפשר בב"ד אחר לא, וכעין שחילקו תוס' גיטין (דף ג' ע"א ד"ה האי קולא חומרא היא עיי"ש) [ומידי דברי אזכיר מה שעמדתי בתוס' גיטין הנ"ל, דבפשוטו יש חילוק דבמת בעלי דאנן סמכינן על סברת דייקא דודאי מת ואין אנו חוששים לאיסור א"א, ממילא ל"ש דהקולא חומרא דאם יבא בעלה, דהא אנן דנין דמת ולא יסתעף לעולם החומרא, וכיון דעל הדין דאיסור א"א סמכינן ע"ז דמת מכ"ש לסמוך שלא לחוש שיבא ויהי' לה חומרא, אבל לענין בפני נכתב שפיר פרכינן דאף דאנו דנין דהשליח אומר אמת, והיא גרושה בודאי מ"מ דלמא אתי בעל ומערער בשקר, ויהי' לה חומר דפסיל לגיטא, ותמיה על רבותינו בעלי תוס' דלא נחתו לזה,] והיכי דהם נוהגים יש להסתפק אם באמת קבלו למעכ"ת לדון יחידי דאפשר במה שצירף עמו הפרנסים מגרע גרע, דהוי כנמצא א מהם קא"פ, וקבלת הדיין ביחידי נחשב לג' ואם צירף ב' פסולים הוי כמו ה' דיינים וג' מהם כשרים וב' פסולים, דגם בדיינין הדין דנמצא א' קא"פ דכל הדין בטל, כמ"ש הכנה"ג בטור סי' אות ל"ג, ובטור סי' ל"ו אות ו', ועיין תומים סי' מ"ו ס"ק כ"ח, ובתשובת הר"ם אלשיך סי' ט"ו: