תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ז סימן ח׳

והנה שיעור דשהה כדי שת"נ, לא נזכר במפורש בראשונים זולת בריב"ש כתב בג' מקומות סי' שע"ז, ש"פ, תט"ז, שהוא ג' שעות, ולזה הסכימו גדולי אחרונים, ה"ה תשובת מוהר"א ששון סי' א', ותשו' פני יהושע סי' ז', והרב מהו' דוד בן נח מא"ש בתשובת מקור ברוך סי' י' וכתב וז"ל דלפי האמת לכ"ע מודו דצריך שישהה עד שת"נ, דאל"כ אין כאן עדות כלל, דעינינו רואות מעשים בכל יום שנופלים לתוך המים ושוהים הרבה בתוכה ואח"כ עולים באותו מקום שנפלו או בקרוב לו ונמלטו, ואם העד לא ראה רק שנפל למים, ולא ראה אם עלה אם לא, מי יימר שלא עלה תיכף או אחר שעה, דבשלמא אם עמד ג' שעות שהוא הזמן ששיערו חז"ל שיכול לחיות תוך המים וראה בכל הסביבה שלא עלה, אז ודאי דאין לחוש שנזדמן לו דף או עץ שם ונמלט, וכיון דרוב אין נמלטים אם נשאת ל"ת, אבל כשלא עמד עליו הך שיעור וכ"ש אם לא עמד כלל, פשיטא דאם נשאת תצא, ושיעור ג"ש שכתבתי לא מצאתי מפורש רק בריב"ש, ולא כתב מאין יצא לו זה השיעור, ושמעתי דאיכא למילף מההיא דנחוניא חופר שיחין וכו' כללא דמלתא שנראה לענ"ד ברור בשאר הפוסקים שלא כתבו דבר זה בפירוש להיותו מבואר מעצמו עכ"ל, גם המהרח"ש סי' י"ז הביא לדברי הריב"ש בלי חולק, אלא דמסתפק שם בכוונת הריב"ש אם עד תחילת שעה ג' או בסוף שעה ג', והראשון נראה קצת יותר בדברי הריב"ש עיי"ש, ואף דמצינו גדולי האחרונים ה"ה המהרי"ט בתשובה חלק אה"ע סי' כ"ו ובתשובת ב"ח סי' ע"ט דמקילים דמהני שעה קלה ודחו להראי' דנחוניא חופר שיחין, מ"מ אחרי שלא הביאו דברי הריב"ש, י"ל דאלו ראו לא מלאו לבם לחלוק, וכן ראיתי בתשובת בעי חיי לכנה"ג סי' י"א שהקשה כן על רבו המהרי"ט דאיך הסכים להיפוך דברי הריב"ש וכתב ואולי הוא ז"ל אינו מדבר שם הלכה למעשה רק שכתב לדחות הראי' אבל לענין מעשה לא יפול מדברי הריב"ש ארצה, עכ"ל, ואני לא ידעת מה מצא מקום לתמוה אחרי דבעליל נראה דלא ראה המהרי"ט לדברי הריב"ש אלו, מדלא הביאו כלל, גם בסדר אלי' רבה סי' י"ב הביא לדברי מהרי"ט הללו וכתב וז"ל, הן אמת הוראה זו לכאורה תמוה איך נתסר אשה נגד דעת הריב"ש ז"ל, ובפרט כי הרבנים הנ"ל אשר באו לסמוך על דבריהם לא ראו דברי הריב"ש ואלו ראו ודוחים דבריו החרשתי, אבל עתה שלא ראו ולא עמדו בסודו, איך אנחנו נסמוך לדבריהם ולעשות מעשה כיון שהוא תחת האפשרות שהרבנים הנ"ל אם היו רואים דברי הריב"ש לא היו עומדין על שמועתן, לכן אשר אני אומר, דלענין נ"ד שעמד עליו הרואה ב' שעות יש להתיר גם לפי דברי הריב"ש שבסי' שע"ז וסי' ש"פ נראים דבריו דשיעור שת"נ הוי ב' שעות, ואם אמת דבסי' תט"ז כתב הריב"ש ג"ש, י"ל שהוא ט"ס, והאמת הוא ב' שעות עכ"ל, הרי דהעלה לדינא דבעי עכ"פ ב"ש. ובאמת גם ע"ז יש לדון, מלבד כיון דמדברי הריב"ש סי' שע"ז וסי' ש"פ אינו מבואר להדיא דסגי בב"ש אלא דמשמע קצת כן. וכדכ' המהרח"ש הנ"ל מ"מ בשביל זה מה"ת לן לעשות ט"ס בדברי הריב"ש סי' תט"ז, והי' יותר טוב לדחות משום זה המשמעות, ולומר דגם בסי' שע"ז וש"פ דעת הריב"ש דבעי ג"ש, גם יש לקיים ברחבה את שתיהן, המשמעות דבסי' שע"ז וש"פ, והגרסא שלפנינו שבסי' תט"ז, והיינו די"ל דהריב"ש בעצמו ספוקי מספקא ליה בההיא עובדא דנחוכיא חופר שיחין, אם אמר בתחילת שעה ג' דעלתה או בסוף שעה ג', מש"ה בסי' שע"ז וש"פ דבא לדון כיון דלא שהה במים נ"י אחרי מותו דהיינו מן ג"ש אחר שנטבע דמעידים עליו, בזה רצה להחמיר דאולי בתחילת שעה ג' הוי כמת ומאותו שעה חושבים הג"י שלא להעיד עליו אח"כ, ובסי' תט"ז השיעור להעיד עליו שמת בזה מחמירין דאין מעידים שמת אלא בשהה ג"ש. גם מדברי רש"י יבמות (דף ק"כ ע"ב) ד"ה מן הארכובא וכו' ועלה ברחוק פרסה וכו' משמע דשיעור פרסה יכול לחיות תוך המים, וזה יותר משעה, [זולת אפשר דהילוך פרסה במים הוי זמן מועט]: