תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ז סימן ז׳

ואולם עיקר העומד לנגדינו כחומה בצורה, דהא גם במים שיל"ס בעי' שיהי' שם העד כשיעור שת"נ, כמ"ש רש"י יבמות (דף קכ"א ד"ה מארבע רוחות וכו'). והרואה שנפל שוהה שם בכדי שא"י להיות חי בתוך המים, וכ"כ הרמב"ם פי"ג מה' גירושין הט"ז ושהה כדי שתצא נפשו, וכן מוסכם מכל הפוסקים דעכ"פ לכתחילה לא תנשא במים שיל"ס עד שעמד ושהה כדי שת"נ, ואך לענין דיעבד הן במשאל"ס או במים שיל"ס, אם לא שהה עד שת"כ בזה מצינו דנחלקו גדולי רבותינו ז"ל, דבתשובת שיטה מקובצת סי' כ"א הוציא מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות פ"ג דגיטין דהא דבספינה שאבדה נותנין עליה חומרי חיים וחומרי מתים, היינו שנשברו הכלים והעצים שלה, והספינה נשארה ע"פ המים, דמשמע דוקא כה"ג דנשאר גוף הספינה שלם הוא דנותנים עליו חומרי חיים, דאפשר דהמים או הרוח יוליכוה ליבשה, אבל נשברה או שטבעה בחזקת מתים הם מה"ת ואם נשאת לא תצא, עיי"ש, וכן דעת חכם א' בתשובת הר"ם אלשקר סי' כ"ו וכ"כ הפ"י גיטין שם בכוונת הרמב"ם הנ"ל, ולפ"ז צ"ל מ"ש הרמב"ם פי"ג ושהה כדי שת"נ, היינו דבלא"ה לכתחילה לא תנשא, דכמו במים שאל"ס חששו חז"ל למיעוטא דלא תנשא, ה"נ במים שיל"ס ולא שהה, דאף דרובם נטבעים למיתה, מ"מ מיעוט ניצולים ולא תנשא, וזהו שלא כדעת הה"מ בביאור דברי הרמב"ם שם הלכה י"ט, דהא דבלא קברתיו או נשאת לא תצא, היינו לפחות ע"י ששהה כדי שת"נ, אולם מדברי הרשב"א בתשובת תולדות אדם המיוחסת להרמב"ן סי' קכ"ח כתב וז"ל ודע כי במעיד שטבע ממש ושהה עליו אעפ"י שלכתחילה לא תנשא, אם נשאת לא תצא עכ"ל, משמע דבלא שהה אפילו נשאת תצא, ומ"מ אינו מבואר דהוא מדאורי', די"ל למ"ש תוס' בכורות (דף כ"ה) דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא, והא דבמים שאל"ס נשאת לא תצא משום דהוי מיעוטא דמיעוטא עיי"ש, א"כ י"ל דבלא שהה איכא ג"כ רוב, דרוב נטבעים למיתה, ומה"ת מותרת, אלא דהוי מיעוטא מעליא ומדרבנן אסורה משום סמוך מיעוטא לחזקה, מש"ה אם נשאת תצא, וא"כ אם מה"ט הוא הוי רק דרבנן, אולם מדברי תשובת הריב"ש סי' שע"ט נראה דאף מה"ת היא ספק א"א כל שלא שהה עד שת"נ ממ"ש שם וז"ל, ואם הי' כאן מי שמעיד בטביעה במים שאל"ס כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן וכו' אבל בכאן וכו' ושהוא ראה בטביעתו ושהה כדי שת"נ וכו' משמע להדיא דכ"ז שלא שהה לא יצאתה מידי איסור דאורייתא, והכי מבואר ג"כ ממ"ש הריב"ש סי' שע"ז וסי' ש"פ וז"ל, ואעפ"י שיש לחלק ולומר דלא נאמר זה אלא במי ששהה במים אחרי מותו יותר מג' ימים וכו' אבל מי שלא עמד וכו' דהיינו משעה ג' שטבע וכו' עכ"ל, הרי אפילו להקל דנין אותו כחי עד שעה ג'. והייינו דודאי דא"א לדונו דהוי רוב לחיים צ"ל דאין בשיטת המקילים בספק שהה ג' ימים, עכ"פ מוכח דמקרי ספק, ולא דהוי רוב נטבעים למיתה מיד, וא"כ דליכא רובא ממילא אסורה מדאוריתא, עכ"פ לכ"ע להנשא לכתחילה בעי' ששהה כדי שת"נ: