תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ו סימן ז׳

מ"ש מעכ"ת לדון מצד דפרסה נדה אף דהר"ם כתב לאסור משום דמחלק דבסוטה מאוסה בעיניו ה"נ מתגנה בעיניו, שהוא הקפיד שתהי' בתולה, אינו מהדומה, דבתשובת מהר"ם העתיקו המהרי"ק שורש קל"ה איתא דדוקא בההיא דסוטה דהיא שנאתו והוא שונאה, משמע כיון דשניהם שונאים זה לזה לא יפוייסו, אבל בנ"ד היא אינה שונאתו, גם וכי בכחינו לדמות ענין מאוסים עליו, די"ל דוקא בבגדה בו לזנות תחתיו מאוסה עליו דמעלה בו מעל. גם עברה איסור א"א החמורה, אבל לא בזינתה מקודם אף דהטעתו. גם בסוטה אנו דנין דטואס בה ולא יבא עליה עוד, והא דמפרישה עד אחר זמן כד"ח ולנשאה אח"כ, היינו דישקה אותה ואם תמצאת טהורה יחזיקנה לאשה. אבל מקודם לזה הבירור דטהורה היא מאוסה לו. אבל הכא כיון דמפריש לנשאה אח"כ כ"ד חודש, הרי חזינן דלא מאוסה בעיניו ורצונו להחזיקה, שפיר החשש במקומו שיבא עליה. ובאמת האריכות למותר, דהדבר פשוט דמ"מ החשש שיבא עליה אחר שתטהר מנדתה, ובההיא דמהר"ם רק באיכלה ג' חדשים דהבחנה קודם שתטהר, ובענין שקידש אותה איזה ימים קודם כלות ג' חדשים דהבחנה, ופשוט מאד, אך מ"מ בשעת הדחק והחשש דעניות תעבור על דעת קונה יש לדון להקל קולא דהרמ"א בזונה מופקרת, דבמזנה לחוד בלא מופקרת ג"כ ישנו הרבה מקילים, אי מטעם דאין מי שיכוף אותה, אי מטעם דהוי לא שכיח ולא גזרו בה רבנן, ובנ"ד דהיא גם כן מופקרת דכתב הרמ"א להקל: